סיפורי שייכות.

"יודעת מה זה שורשים? יודעת איך זה מרגיש?" הוא שאל אותי אחרי שדיברנו קצת. "הילדים שלי אף פעם לא יגדלו במקום אחר. אני לא מוכן לזה. שישרף הכל" הוא הוסיף. הגעתי אליו לפגישה ראשונית לקראת שיפוץ שהוא מתכונן לעשות. הוא קיבל עלי המלצות חמות מלקוחות שכבר הפכו למשפחה. ישבנו על כוס קפה שחור בגינה היפה של הבית שלו, בית פרטי בעיר שקטה. הוא גדל בעיר הזו, שפעם היתה קטנה וכולם הכירו את כולם. כל המשפחה שלו גרה בשכונה. ההורים, האחים והדודים. פעם קראו לשכונה בצחוק, בשם המשפחה שלהם. הוא סיפר לי

זה היה סוג של בדיחה פנימית, ביני לבין עצמי. חלום שברור היה לי שהסיכוי להגשים אותו הוא אפס, מה גם שהיה לי ברור שברגע האמת המוסר יגבור עלי ואני אחליט לא לקחת חלק בסחר בבני אדם. חלום ברמה של חופש פעולה מוחלט, תקציב לא מוגבל והזדמנות לעיצוב דרמטי עד גרוטסקי. אמרתי את זה מדי פעם, הרבה אנשים שמעו. רובם צחקו ביחד איתי. אבל שום דבר לא הכין אותי לשיחת הטלפון ממנו. "שלום זו ענבר המעצבת? אני רוצה שתעצבי לי בורדל" הוא אמר במהירות והקול שלו עלה קצת ממילה למילה. נשמתי. וחייכתי. "תסביר לי ל

"אני רוצה מטבח קטן וסגור שלא יכנסו אליו האבות של הילדים וגברים בכלל שלא יכנסו" היא אמרה לי בתחילת פגישת ההיכרות שלנו, לקראת השיפוץ....

"מה את שמחה? תמחקי את החיוך הזה כבר" אמר לה אבא שלה חצי בצחוק, בתחילת הפגישה איתי ופנה אלי להסביר: "מאז שהיא התגרשה היא חושבת שהיא...

"את בסדר?" שאלתי אותה בהיסוס. היא יצאה מבניין מגורים, אולי הבית שלה - בהליכה מאוד איטית ונראתה כאובה. אישה צעירה בהריון, הולכת כפופה...

"אמא שלי היתה אומרת שזו ברכה, שהשחוּר יצא" הוא אמר לי וצחק, כשכוס הקפה שהניח על קצה השולחן התנפצה על הרצפה והתחיל לאסוף את הרסיסים. "אמא...