פרידה קאלו של תל אביב

"כן כולם אומרים לי שאני דומה לה" היא צחקה והוסיפה: "אבל רק בגלל הפרחים על הראש, בלי החיבור בגבות".

"היית במקסיקו? בבית שלה?" שאלתי.

"עדיין לא. זה החלום שלי. והחלום האמיתי שלי הוא שאחרי השיפוץ ישאר לי כסף לטוס לשם" היא צחקה שוב "אבל נראה לי שזה חלום שלא יתגשם".

"אולי כן. בואי נחשב את העלויות, ננסה לשמור כסף" עניתי "אני מאמינה שבכל שיפוץ או בניה, צריך להגשים לפחות חלום אחד".

הגעתי אליה לפגישת יעוץ לקראת שיפוץ.

בשיחת הטלפון היא סיפרה לי שאחרי תאונה קשה, עברה לכיסא גלגלים והיא צריכה להתאים את הבית להתנהלות החדשה שלה.

להתאים את המעברים בבית, את חדר הרחצה, את חדר השינה והמטבח – שלפני התאונה בישלה בו הרבה.

היא הוסיפה שהמזל שלה הוא שהבניין שלה עבר תהליך של תמא חיזוקים, בו הוסיפו מעלית ומרפסות.

"לפחות יש לי מרפסת פורחת, לימים היותר כאובים שאני לא יכולה לצאת" אמרה.

בשאלון המקדים לפגישה היא הגדירה תקציב די ריאלי לשיפוץ,

אבל אחרי שראיתי אותה, עם הפרחים השזורים בשיער – רציתי ליצור גם תקציב לביקור במקסיקו,

בבית של פרידה קאלו.

הדימיון ביניהן היה ברור כל כך.

גם חיצונית וגם בחוויות החיים.

רק שהיא, בניגוד לפרידה, זכתה שיהיו לה ילדים.

היא סיפרה לי שהיתה סטודנטית צעירה בטכניון, כשאחד המרצים שלה התחיל לחזר אחריה.

"בימים ההם זה אמנם היה סוד, אבל היו מקרים אצלנו בחוג שיכולים למלא אולמות קולנוע" היא צחקה.

"אני יודעת" עניתי לה, "גם אני נתקלתי בכל מני אירועים שהיום כנראה לא היה סיכוי שייקרו, א לפחות לא שיעברו בשלום".

היא צחקה שוב והמשיכה לספר.

היה ביניהם רומן סוער, שהמשיך לנישואים ולחיים סוערים לא פחות.

לפעמים סערות טובות.

לפעמים סערות קשות.

נולדו להם שני ילדים אחרי סדרת הפלות נוראית, כשכבר כמעט התייאשו.

הם חיו בבית גדול עם גינה מטופחת, מלאה פרחים.

"בעיקר שושנים" היא אמרה.

"אחר כך שתלתי לו שושנים סביב הקבר, אבל לא התמדתי בהשקיה כמו שחשבתי שאעשה"

קצת אחרי שהבת שלהם התגייסה – היא קיבלה מהמשטרה את ההודעה האיומה.

הוא מת בבית של סטודנטית שלו לשעבר, צעירה ממנה רק במעט.

המשטרה חקרה, אבל המוות היה טבעי,

עד כמה שדבר כזה יכול להיות טבעי.

ואז התברר לה שכל החיים בגד בה.

שהוא קיים מערכת יחסים מקבילה, בלי שהיא הרגישה.

לפחות לא הרגישה בזמן אמת, רק אחר כך עשתה חיבורים וההבנות הכו בה זו אחרי זו.

ונודע לה שלילדים שלה יש עוד אחים.

"את מבינה? כי לי לקח שנים להבין" אמרה לי.

היא כבר לא צחקה.

הבנתי עד כמה שיכולתי. יש דברים שמי שלא עבר בעצמו – יכול רק לדמיין.

כל החיים איתו היא התעסקה בניראות שלה.

ובנשיות.

האם היא מספיק נשית,

למה הפילה,

איך היא מתבטאת, איך היא פועלת, איך היא חושבת.

רק אחר כך הבינה, שהוא כל הזמן שידר לה שהיא לא מספיקה.

שהיא לא מספיק טובה, לא מספיק מושכת, לא מספיק מעניינת.

לא מספיק אישה בשבילו.

אבל היא לא תיארה לעצמה עד כמה לא הספיקה לו.

לא תיארה לעצמה שימות בזרועות אישה אחרת.

והשושנים על הקבר מתו.

היא הרגישה אחרי כמה חודשים שאין שום סיבה שתמשיך להשקות.

שלא מגיע לו.

כחלק מטיפול רגשי שעברה – התחילה לצייר.

היא עברה עם הילדים לדירה קטנה

והפרחים עברו לעציצים במרפסת ולזרים ושזירות מעניינים על הראש שלה.

אחר כך הילדים בגרו ועזבו את הבית,

ואז בדרך להצגת תיאטרון, היא נפלה כשירדה מהאוטובוס ונפגעה בגב.

סדרת ניתוחים ושיקום ארוך מאוד,

וכיסא גלגלים.

ומטפלת צמודה.

היא צחקה כשסיפרה לי שהמזל שלה היה שבזמן הארוך שהיתה מאושפזת – הסתיימו העבודות של שיפוץ הבניין שהפך אותו לנגיש.

וגם ששכחה הרבה דברים.

שאולי בכל זאת אלוהים אוהב אותה.

"את מודעת לכל ההקבלות שלך לפרידה קאלו?" שאלתי אותה.

החתונה עם המרצה, החיים הסוערים והבגידות, ההפלות, העיסוק בנשיות ובדימוי העצמי, תאונת האוטובוס, הנכות, הציור... לא רק הפרחים על הראש.

"אני חושבת שבבית של פרידה קאלו תוכלי לחוות את העוצמה שלה ואת ההסתכלות שלה על החיים, הרבה יותר מבכל ספר או מאמר. הייתי שם ויצאתי נפעמת" הוספתי.

.

נתתי לה הכוונה ויעוץ להנגשת הבית ונמשיך לתכניות מפורטות.

יהיה לה בית עם מרחב לציור – מול חלון גדול.

ואת התקציב לנסיעה למקסיקו הצלחתי לייצר מכך שבמקום להחליף את כל המטבח לנגיש, רק החזיתות – דלתות הארונות יוחלפו ועוד כמה שינויים קטנים ונוסיף לה דלפק נגיש כמשטח עבודה שכיסא הגלגלים יכול להכנס מתחתיו.

זה חיסכון של כמה עשרות אלפי שקלים שיאפשר לה לטוס אל החלום שלה.

הבת שלה והמטפלת יטוסו איתה, יארגנו מסלול נגיש.

ואת הנסיעה יעשו כשהשיפוץ בבית יתחיל.

הבן שלה התנדב להשאר בארץ ולנהל את האירוע.

בהחלט אחת מפגישות היעוץ היותר מרגשות שעשיתי לאחרונה..

.

קוראים לי ענבר ואני פיתחתי את תפיסת השייכות בעיצוב