סיפורי שייכות.

"התסרוקת שלך לא משהו" הוא אמר לה בקול רם בזמן שישבו בחדר ההמתנה למעבדה של קופת החולים. היא ניסתה לסדר את השיער, מביטה במבוכה באנשים שחיכו שם מוקדם בבוקר. "לא, עכשיו אין לך מה לעשות עם זה. תישארי כבר ככה". הוא אמר לה והיא הפסיקה לנסות. ויתרה. הוא הביט סביבו בשעמום ואז קם. "אני הולך קצת. אם יגיע תורי תקראי לי" אמר לה. "בוא הנה, קח איתך את הטלפון שאני אוכל להתקשר אליך. אני לא יודעת איפה תסתובב" היא קראה אחריו, אבל הוא כבר יצא אל המרכז המסחרי המתעורר. היא הישירה אלי את המבט וחייכ

"זה מעניין" אמרתי לה, "בספרי הפסיכולוגיה נתקלתי רק במקרים של שינוי לרעה באישיות בעקבות פגיעת ראש". היא חשבה רגע וענתה: "כנראה שככה זה הטבע האנושי. אם משהו משתנה לרעה, אנחנו רצים להתלונן ולחפש פתרון. אם משהו טוב קורה, אנחנו יושבים בשקט ולא מאמינים. את מבינה? אולי המקרים של השינוי לטובה בכלל לא מוכרים למדע" היא צחקה והוסיפה: "תאונת הדרכים הזאת הצילה לנו את הנישואים וגם את העסק". הם הזמינו אותי לפגישת יעוץ במשרדים שלהם בעיר קטנה בשרון, לקראת שיפוץ שהם שוקלים לעשות בעקבות התרחבות

"יש גם סרט שנקרא פיגומים. ראית אותו? סרט מצויין" היא שאלה אותי כשנפגשנו לדבר על הבית שלה, שראינו יחד יום קודם – בית ילדותה, שחזרה לגור בו...