כל ילדה צריכה מרפסת
"לא ראיתי את הילדה שלי שבע שנים. היית מאמינה?" שאל אותי איש זר בתור למעלית של החניון.
"וואו. זה בטח כואב מאוד. בת כמה היא?" שאלתי אותו, מנסה להבין למה הוא מספר לי את זה. למה הוא מספר, ולמה דווקא לי מכל האנשים שחיכו שם בתור.
קורה לא מעט שאנשים זרים בוחרים לדבר איתי, אבל זו היתה אחת הפניות המפתיעות בעומקה...
"היא בת 14 ולא ראיתי אותה 7 שנים. עד לפני חודש וחצי. את מאמינה?"
"למה? איך זה קרה שלא ראית אותה חצי מהחיים שלה?" שאלתי
"גם לפני כן לא ראיתי אותה כמעט" המשיך, "פעם ראשונה ראיתי אותה בגיל שלוש וחצי ברמבם, כשעשינו בדיקת אבהות. אמא שלה היתה נשואה לגבר אחר"
"היא בגדה בבעלה ונכנסה להריון ממך?" שאלתי, עדיין מתלבטת אם אני צריכה לשאול שאלות כל כך אישיות.
"לא מה פתאום. היינו בזוגיות ונפרדנו בתחילת ההריון ואז היא התחתנה עם מישהו אחר שחשב שהיא בהריון ממנו"
"אז היא בגדה בו איתך? למה שיחשוב שזה ממנו?"
"אני לא נכנס לספקולציות" ענה לי. "אבל היא אמרה לו שהיא בהריון ממנו והם התחתנו.
רק בגיל שלוש וחצי הצלחתי לשכנע את בית המשפט שצריך לעשות בדיקת אבהות.
בשביל זה הלכתי ללמוד משפטים. בשביל להצליח להיות האבא שלה.
היא נפרדה ממני והתחתנה עם העורך דין הנכלולי הזה כי הייתי רק שומר. היא אמרה לי שלא אצליח לפרנס אותה עם ילדים ועזבה. תוך חודש כבר היתה נשואה לו"
"אז אולי הוא לא כל כך מתוחכם עורך הדין הנכלולי הזה, אם התחתן איתה בלי לחשוד למה היא ממהרת להתחתן?" הקשיתי
"הוא נוכל. הוא רשע. הוא שונא אדם ומתנשא. הוא הוציא לי צווי הרחקה מהעיר שלהם ולקחו לי את הנשק – הפרנסה שלי, כי ניסיתי לפגוש אותו ולדבר איתו כמו גבר לגבר. להגיד לו שהילדה הזאת שלי. להציע לו לעשות בדיקה שנינו ולראות למי הילדה מתאימה. אפילו לא שמע מה יש לי להגיד לו. גירש אותי"
"אז הצעת לו סוג של דו קרב? חשבת שיסכים? שיש לזה סיכוי?"
"כן" ענה לי. "הייתי תמים, צעיר. האמנתי שיקשיב לי. האמנתי שזה יעורר בו חשד.
כנראה הוא לא היה מסוגל להתמודד עם החשדות והעדיף להרחיק אותי ולהאמין לה.
אני יודע שהם התעמתו ושהוא שלח אותה להגיש נגדי תלונות במשטרה על אלימות והטרדה.
אז הלכתי ללמוד משפטים. שאוכל להתמודד איתו בנשק שלו.
כשהילדה היתה בת שלוש וחצי, תוך כדי לימודים עוד, הצלחתי להוציא פסק דין לבדיקת אבהות. הלכתי לרמבם ובמקרה פגשתי אותה בכניסה עם הילדה. את מבינה? במקרה הגיעו באותו היום.
מאז אני מאמין שאין מקריות בעולם. הכל מלמעלה".
"איך הרגשת כשראית את הילדה שלך?"
"וואו הייתי מוטרף. היא נראתה בדיוק כמו אחותי כשהיתה קטנה. אפילו הוציאה לי לשון כמו שאחותי היתה עושה. בלי לדעת בכלל מי אני. בלי שאמרתי מילה. הייתי מופתע לראות את אמא שלה ואותה, הרגשתי שאני פותח פה בלי לדבר והיא הוציאה לי לשון. את מבינה? היא הגיבה אלי"
"מה אמא שלה עשתה כשהופעת פתאום לפניהן?"
"היא התעלמה ממני. היא הסתכלה דרכי כאילו אני שקוף והמשיכה ללכת למעליות. זה לא היה לי אכפת. את מבינה? העיקר שראיתי את הילדה שלי וראיתי שהיא דומה קופי לאחותי. בטוח היא שלי.
את יודעת איך קוראים לה? יודעת איך האישה הרעה הזאת קראה לילדה שלי?
היא קראה לה ליאב.
ליאב! כלומר יש לה אבא. זה רמז מאוד עבה את מבינה?"
"ואחר כך? אמרת שלא ראית אותה שבע שנים עד לפני חודש וחצי. תספר לי" ביקשתי למרות שהמעלית כבר עברה עשר פעמים בטח..
"כשליאב היתה בת שבע אמא שלה נפרדה מהרשע. היא התקשרה אלי ואמרה שהיא רוצה להכיר לי את הילדה אבל הילדה לא יודעת שהיא שלי. נפגשנו בדיזנגוף סנטר במגלשה של הפיל.
היא הגיעה לשם עם הילדה לשחק ואני ישבתי בצד וצפיתי. הלב שלי התפוצץ אבל היא אמרה לי מראש שלא תרשה לי להתקרב. שאם אתקרב היא תקרא למשטרה.
ישבתי כמו אידיוט בצד מתייפח.
אחר כך היא התחרטה ולא הרשתה יותר. ואז היא נכנסה לזוגיות עם גבר חדש ונעלמה לגמרי.
לפני חודש וחצי הצלחתי לשכנע את בית המשפט להסדרי ראיה.
נפגשנו במרכז קשר. את מבינה? כמו גבר אלים במרכז קשר.
עכשיו עובדת סוציאלית מכינה תכנית איך להכיר בינינו, אחרי שראתה שהמפגש הלך טוב. את מבינה?
אני השבוע עובר דירה לבית עם חדר בשביל ליאב. לא יכול לחכות כבר. את מבינה?
רגע תגידי, אני רק מדבר. לא שאלתי אותך מה את עושה? מי את בכלל?"
הצגתי את עצמי. אמרתי לו שאני עוסקת בתכנון ועיצוב פנים. גם קצת בהתחדשות עירוניות.
"אני לא מאמין. את אולי יכולה להוציא לי היתר למרפסת בדירה החדשה שלי? לחצי מהשכנים כבר נתנו. לדירה החדשה שלי אין מרפסת וממש בא לי לגדל את ליאב בבית יפה עם מרפסת.
אולי תעזרי לי לעצב אותה יפה בשביל ליאב? ולהוציא היתר למרפסת? "
נתתי לו טלפון של אדריכל שיעזור לו בעניין ההיתר למרפסת וקבענו פגישת יעוץ בדירה החדשה.
"את מבינה? שום דבר לא מקרי בעולם הזה".
הבנתי. ברור שהבנתי. את אי המקריות במקריות ואת עומק הכאב על הריחוק מהילדה שלו – בטח שאני מבינה.
אולי הוא עצמו עוד לא מבין לגמרי מה קורה. אולי הוא מדבר כדי להבין בעצמו?
.
קוראים לי ענבר ואני פיתחתי את תפיסת השייכות בעיצוב
