בגיל 68 הוא החליט לעבור לדיור מוגן

בגיל 68 הוא החליט לעבור לדיור מוגן.

"זה די צעיר בשבילך להיות בדיור מוגן, לא?" שאלתי אותו בטלפון לפני פגישת היעוץ.

"לא - יש כמה מקומות בארץ שעוברים אליהם אנשים יחסית צעירים.

הם חיים שם בסוג של קהילה וגם מזדקנים יחד.

כמו בית ספר צומח, אבל של הסוף" הוא צחק.

הצחוק שלו הדאיג אותי קצת..

"אתה מרגיש את הסוף? מרגיש זקן?"

"לא בכלל לא. חשבתי על זה הרבה וגם חקרתי בתוך עצמי לוודא שאני לא חושב על זה מתוך ייאוש או בדידות.

הגעתי למסקנה שאני לגמרי שקול ואופטימי.

תראי, יומיים לפני יום הולדת 60 שלי אשתי הפכה לי את החיים.

היא נהרגה בתאונת דרכים וגם הרגה מישהו על הדרך.

ככה, בהיסח הדעת נשברו שתי משפחות.

הייתי בשוק נוראי. שנתיים לקח לי לחזור לחשוב מדי פעם מחשבות שלא קשורות אליה.

וגם זה רק מדי פעם ובהדרגה.

זה היה סיכום טראגי לכמה שנים רעות בינינו שבהן שקלנו לא פעם להתגרש.

היה לנו לא טוב וחשבנו שאולי לכל אחד בנפרד יהיו חיים טובים.

אפילו חשבנו שזה יכול להציל את החברות הטובה שפעם היתה בינינו.

שנה וחצי אחרי שהיא נהרגה הפכתי לסבא לתאומים ואפילו לא הייתי מסוגל לשמוח לעומק.

שנה אחר כך הבנתי שאני צריך לעשות שינוי.

שינוי בחיים ובתפיסה.

החיים יכולים להיות מאוד מפתיעים.

יכולים פתאום להתהפך עליך – גם לטוב וגם לרע.

אחרי שהבנתי את זה ואחרי שהבנתי שמגיע לי להיות מאושר –

עזבתי את העבודה שבה הייתי תקוע אולי עשרים שנה והפכתי לעצמאי בפעם הראשונה בחיי.

כאילו נגמרו לי הפחדים והתחלתי לחיות.

החלטתי לעזוב את הבית הגדול שהיו לנו בו המון שנים טובות אבל גם שנים לא טובות והתחלתי לחפש מקומות אחרים. רחוק קצת. עם נוף ואוויר ועם אנשים חדשים.

וככה נחשפתי אל הקהילות האלה. דיור מוגן לצעירים יחסית.

עדיין לא החלטתי לאן בדיוק אני אעבור, אבל אני מתחיל לבחור מה יעבור איתי.

אני מניח שהמיון של הבית – מה להשאיר ומה להעביר הלאה יקח לי כמה חודשים טובים.

בינתיים אני אחליט לאן. אולי בכלל אראה דירה קטנה וחמודה ואעבור לדירה.

אני לא נעול על דיור מוגן.

אני מאוד בהתלבטויות. קשה לי להחליט לבד והילדים מאוד רגישים בנושא הזה.

מרגישים כאילו אני זורק להם את אמא שלהם.

גם אם הם מנסים לעזור – אני מבין שזה קשה להם.

אז חשבתי שיהיה רעיון טוב להיעזר בעין מקצועית - לראות מה מתאים למה, מה במצב טוב, מה לקנות חדש כי צריך להתאים לבית חדש.

את חושבת שתוכלי לעזור לי?"

.

ברור שאעזור לו.

האמת? מאוד התרגשתי מהכנות ומהעומק.

לא מדובר רק בעין מקצועית כדי להחליט אובייקטיבית,

אלא גם בבדיקה איתו ביחד – מה גורם לו לתחושת שייכות ומה גורם לו לתחושה קשה

וגם אולי לכעס.. שיתפתי אותו בכך שאני מרגישה שהוא עדיין כועס על אשתו שמתה ככה.

אולי כי נשארו ביניהם דברים לא פתורים.

.

קוראים לי ענבר ואני פיתחתי את תפיסת השייכות בעיצוב