טווח הפחד
חצי שנה זה הטווח של גל.
ואולי חצי שנה זה טווח הפחד של יאיר?
יאיר לא נתן סיכוי גדול למערכת היחסים ביניהם, שהתחילה בסערה גדולה של רגשות מעורבים ואחר כך גלשה במורד. מה זה גלשה – הוא הגליש אותה..
גל ידע מההתחלה שזה זה.
יאיר מאוד פדנט. גל בלגניסט.
יאיר מאוד אלגנטי, מקפיד, עם משמעת עצמית, וכל בוקר שלו מתחיל בשעה של ספורט לפחות.
גל - מה אכפת לו ממראה חיצוני.. משמין, מקריח, חולצה בחוץ, סנדלים בקיץ.
הם היו מוצאים את עצמם רבים ומתווכחים על ענייני סדר, טיפוח, ניקיון.
ובערב משלימים.
יאיר בחיים לא חשב שיהיה לו בכלל משהו מעבר לשיחה חברית עם מישהו כמו גל.
כחבר – הוא מושלם.
מחוייב, חכם, לא שיפוטי, מכיל, נדיב..
יאיר יודע שהוא מחוייב קודם כל לעצמו. כן – אנוכי. היו שנים שהתגאה בזה, היו תקופות שהתבייש בזה.
בסוף השלים עם עצמו.
לקראת גיל 40 היה בשל לקבל את עצמו כמו שהוא. להתחיל לקבל כלומר..
גל נולד שלם עם עצמו.
ובטוח בעצמו – בטוח גם במגנטיות שלו שגורמת לאנשים להתאהב בו.
חוץ מזוגיות – בזוגיות גל לא החזיק יותר מחצי שנה מעולם.
כשהיו מגיעים למשבר הראשון, היה בוחר להשאר מחובר ונאמן לעצמו ולפרק את החבילה.
גל קיבל את יאיר כמו שהוא – עם הביקורתיות והאנוכיות.
קיבל אותו בחיוך.
חיוך של מי שיודע שיתאהבו בו.
יאיר מעולם לא קיבל לגמרי את גל.
עד היום הוא זוכר את הכביסות הראשונות שעשה לו. מופתע מהבגדים הגדולים והישנים. הלא מחמיאים.
הוא לקח על עצמו כביסה וגל לקח על עצמו קיפול וגיהוץ.
לכאורה אפשר היה להיות מופתעים שלקח על עצמו דווקא את החלק המלוכלך. איסטניסט שכמותו.
כמו שלקח על עצמו מילוי של המדיח. וגל את הפינוי לארונות.
אבל למעשה הוא פשוט העדיף למלא מכונה ולמלא מדיח – כי לא סמך על גל המרושל שיעשה את פעולות הניקוי כראוי.
גם התדרוך של המנקה היה שייך בתחילה ליאיר.
חודש אחרי שהכירו – עברו לחיות יחד.
הם עברו לדירה של יאיר, ברור כי יאיר לא סמך על ההרגלים של גל.
גל התעקש לשלם על השכירות וגם יותר ממחצית ההוצאות.
יאיר היה נבוך אבל הבין שגל החליט כבר.
לאף אחד מהם לא חסר כסף. אבל הנדיבות המוגזמת הביכה אותו.
מבוכה זו תחושה שיאיר לא הכיר בכלל.
אחרי חודשיים התחיל לחלחל בו הפחד. פחד שיתקע איתו לנצח.
מה הוא בכלל עושה עם אחד כמו גל. הוא התבייש.
גם בושה הוא לא הכיר, ודאי לא בושה בבן זוג – כל האקסים שלו היו מדוגמים.
איך הוא נראה איתו, איך הוא ישן איתו, איך הוא בכלל מציג אותו למשפחה וחברים.
הנחמה של יאיר היתה שגל לא מחזיק מעמד במערכות יחסים מעל חצי שנה.
חצי שנה זה הטווח שלו.
על טווח חצי השנה הוא סמך ונרגע.
אבל החודשים עברו וחצי השנה שבנה עליה להסתלקותו מרצון של גל – התקרבה.
יאיר התחיל למצוא את עצמו יוזם ריבים. שטותיים בעיקר. כי אמיתיים לא היה לו על מה.
לאט לאט, מריב לריב, במדרון המכוון שיצר - הבין שחצי שנה היא טווח הפחד שלו עצמו.
הפחד לפגוש את עצמו ולהכיר בבחירה שעשה.
הבחירה בגל.
גל החבר, גל המחזר, המשקיען, אבל גם גל שלא ממש נראה טוב.
לא כי לא היו לו נתונים – אלא כי לא היה לו אכפת..
וההבנה שקעה והתבססה בתוכו ומתוכה נבעה התחזקות גדולה.
והשלמה עם עצמו. גם עם חוסר הבטחון שלו וחוסר השלמות.
יאיר הרשה לעצמו להתאהב סוף סוף ולהניח בצד את הביקורת על עצמו קודם כל.
אחרי ההשלמה שלא היתה קצרה ולא היתה קלה, הם קנו דירה בלונדון יחד.
כהשקעה, כעסק. במיקום הכי טוב בעיר.
רק אז, יאיר עצמו הציע לגל בהפתעה – שיקנו יחד דירה לגור בה, בצפון הישן של תל אביב ממש קרוב לפארק.
שיחיו במקום של שניהם – מקום של שיוויון, קבלה, הערכה וחברות. ואהבה – אהבה גדולה.
יאיר לומד להשתחרר מהשיפוטיות כלפי עצמו ושאר העולם (טוב, לא לגמרי),
גל לומד לשמור על הבריאות שלו. וגם טיפונת סטייל. עבור יאיר בעיקר.
כי ברגע שיאיר שחרר את הפחד – גל הרגיש יותר בטוח בעצמו והבין שההזנחה היתה לו סוג של הגנה..
הבית שלהם יהיה חם, נינוח ומרגש. והאהבה תגשר על כל ההבדלים ביניהם.
כמעט – כי בכל זאת ריב פה ושם נותן קצת דרמה לחיים..
.
קוראים לי ענבר ואני פיתחתי את תפיסת השייכות בעיצוב
