על אהבה וכסף..
"מחפש אהבת אמת, פרס גדול למוצאת הישרה חחח"
זה מה שכתב על עצמו באפליקציות ההיכרויות.
כולל ה-חחח.
הוא הראה לי את זה כששאלתי אותו מה החלומות שלו, בפגישת היעוץ לבחירה בין שתי דירות לרכישה, שהתלבט ביניהן.
אהבה – זה היה החלום שלו. אהבת אמת.
"מה הפרס?" שאלתי אותו
"אני הפרס" הוא ענה לי.
"אז למה הוספת חחח ולא השארת את זה רציני? למה בציניות?"
"זה הצחיק אותי כשכתבתי. נראה לי הברקה. אני רוצה מישהי שתבין צחוק"
"מה זו אהבת אמת בשבילך?" שאלתי
"לא ממש יודע להגדיר. אני בטח אדע כשזה יהיה" ענה והוסיף:
"אני מחפש מישהי שתהיה חברה טובה שלי אבל שגם תרגש אותי.
מישהי שתהיה כל עולמי, אבל שלא תנסה לשנות לי את העולם.
ושאני אהיה כל עולמה אבל שיהיה לה עולם מלא משלה"
לקחתי רגע לחשוב איך לענות...
"אתה קופירייטר. בתחושה שלי, אתה עוסק קצת בכותרות גם כשאתה מגדיר מסננים בחיפוש אהבה.
מה באמת אתה רוצה? איזו בת זוג אתה מחפש, מעבר לזה שהיא תהיה מספיק חכמה לקלוט את ההברקות שלך?" קצת הפתעתי אותו בישירות שלי.
"חברה. מעריכה. מצחיקה. מבינה צחוק. קלילה אבל לא באופן שטחי. מעניינת. מתעניינת. מדליקה. מיוחדת. בטוחה. ושאני ארגיש שהיא אוהבת אותי.
יש כזו?"
"בטוח יש" אמרתי.
"ואיפה תגורו? מה היא תרצה בבית?"
"אני לא יודע. כשהיא תהיה נחליט יחד.
מה שבטוח זה שהפעם אני לא אנסה ללחוץ לכיוון הרצון שלי, אלא אנסה לקבל את מה שחשוב לה במקום המגורים.
את מבינה, האהבה הגדולה שלי נשברה והסדק הראשון היה בגלל שלחצתי לגור בכפר והיא הרגישה שזה לא נכון לה. שהיא רוצה לחיות בלב העיר.
חשבתי שזה כל כך מהותי ורק אחר כך הבנתי שהיא היתה לי יותר חשובה ממקום המגורים שלנו.
הבנתי שעם מי אני אהיה הרבה יותר מהותי מהשאלות על סגנון החיים.
הייתי מקובע על תמונת נוף שציירתי לי וחשבתי שממנה נגזרים חיים מאושרים.
בתמונה הזו בעצם הייתי לבד כי הפרטנרית היתה מטושטשת.
אני רוצה תמונה של הפרטנרית. את הנוף שעליו נדביק את התמונה שלנו - כבר נמצא. זה פחות חשוב לי כבר"
"מקסים. היכולת להבין את החלק שלך בשבר מקסימה בעיני.
אז בעצם הבית שאתה בוחר עכשיו הוא לא לחיי משפחה. כי את הבית של המשפחה תבחרו יחד.
אם ככה בוא נחשוב קצת אחרת.
איזה מהדירות תוכל להשכיר במחיר הגבוה יותר? איזה יותר משתלמת – הכנסות מול הוצאות, אם מישהו אחר יגור בה?"
"זו שיותר רחוקה מאיפה שבא לי לגור כרגע, כל עוד אני לבד" הוא אמר.
"איפה הכי בא לך לגור כרגע, במצב הנוכחי?" שאלתי
"האמת? הכי טוב לי כרגע בדירה השכורה שלי. זה קרוב לי לעבודה וגם למקומות שאני אוהב ללכת, אבל היא קצת שבורה לי.."
"יש לי רעיון. מה אם תקנה את הדירה המשתלמת יותר ותשכיר אותה וקצת נפנפן את הדירה השכורה שלך?
כלומר לכאורה פחות כסף יזרום לחיסכון, כי אתה שוכר דירה ולא חוסך את כל הסכום שאתה מוציא עכשיו,
אבל יהיה לך יותר נעים.
וזה לא באמת שתחסוך פחות – אלא רק פחות ממה שחשבת קודם..
תשקיע בעצמך, תאהב את עצמך, כמו שהרוחניקים אומרים (בצחוק נו..) ומתוך הנקודה הזו תחפש זוגיות. כשתהיו ביחד כבר תחליטו אם ולאן לעבור.
מה דעתך?
ואולי.. ואני חושבת בקול.. אולי אף אחת מהדירות האלה לא כדאית עבורך, אלא בכלל בית בכפר כהשקעה ותמשיך לגור בדירה השכורה אחרי שנטפל בה קצת?"
הוא היה מופתע.
"אז עוד פעם ליפול בחיי כפר שאני מחליט בשבילה?"
"לא לא" עניתי.
"רק כהשקעה. ותחליטו יחד איפה לחיות כשזה יהיה רלוונטי.
אולי כרגע זו צריכה להיות חשיבה עסקית נטו.
תהיה האופציה של הכפר ותהיה האופציה לכל מקום אחר שתחליטו יחד. זה רק עוגן"
"תשמעי.. עשית לי שינוי חשיבה. בדיוק אתמול ראיתי פרסום של משק מכינוס נכסים ומיד פסלתי את האפשרות.
אני צריך לישון על זה קצת.."
וכך הסתיימה לה פגישת היעוץ, ללא עבודה על תכניות הדירות. הפעם.
אבל עם המון חומר למחשבה.
אולי לפעמים זה שווה אפילו יותר...
.
קוראים לי ענבר ואני פיתחתי את תפיסת השייכות בעיצוב
