אלרגיה לשורשים
כשהגעתי אליה לפגישת היעוץ, היא פתחה לי את הדלת בעיניים נוצצות וחבילת טישו ביד.
מה שהנחתי שהיה דמעות של התרגשות, התברר כהתקפת אלרגיה קשה.
"מסתבר שאני אלרגית לשורשים" היא אמרה לי וצחקה.
אישה עדינה, עם הומור דק, שירשה את הבית הישן של סבא וסבתא שלה באחד הרחובות הותיקים בעיר בה חיה כל חייה ובה נולדו, הכירו והתחתנו ההורים שלה.
נפגשנו בדירה שלה, אותה היא תעזוב ותשכיר כי הילדים שלה כבר פרחו מהקן.
"גם בעלי פרח מהקן. פרח לעולמות אחרים" ואז הוסיפה
"סתם חסך את ההמשך מעצמו ולא התעורר בבוקר"
היא חייכה חיוך עצוב.
שמתי לב שהרבה פעמים אנשים מחייכים כשהם מדברים על נושאים "כבדים",
כאילו להקליל קצת.
היא צחקה כששאלתי אותה לאיזה שורשים היא אלרגית, אולי צריך לדעת לפני שמטפלים בגינה.
"לא לא לשורשים של צמחים. לשורשים משפחתיים. הכל מלא אבק. תראי" והיא הראתה לי מה היא עושה.
היא לקחה אליה כמה ימים קודם את כל המסמכים והאלבומים המשפחתיים מהבית הישן כדי לעבור עליהם ולסרוק ניירות בעלי ערך לפני השיפוץ.
פותחת שקיות ותיקיות, סורקת ומתעטשת.
צחקנו והיא קינחה את האף שוב.
"תראי איזה דברים יש כאן.
הסרטיפיקט של סבא שלי מהעליה בשנות העשרים,
תעודות זהות ודרכונים של פלשתינה,
תעודות סטודנט מארצות הברית של ההורים שלי,
רשימת שחרור ממכס של מכונה ומייבש כביסה. תנור גדול, טלויזיה.
דברים שלא היו לאנשים פה כשההורים שלי חזרו לארץ מהלימודים.
מה אני אעשה עם כל זה? אין לי לב לזרוק וכל הזמן אני חושבת שבמילא בסוף הילדים שלי יזרקו הכל". היא אמרה.
"אולי נמסגר פריטים משמעותיים ונתלה על הקיר? נשלב עם תמונות משפחה?" הצעתי לה.
היא מאוד אהבה את הרעיון.
"ובינתיים אאוורר הכל שלא אהיה אלרגית.
אנחנו מדברות על שייכות והניירת המאובקת הזאת היא הכי שייכות בשבילי.
אם הייתי צריכה הוכחה שלכאן אני שייכת" היא צחקה.
עברנו על הרהיטים שהיא תרצה לשלב בבית אחרי השיפוץ.
מדדנו הכל ועשינו רשימה מה לצביעה, מה לריפוד, מה לתרומה.
דיברנו על זכרונות,
על חוויות,
על האווירה שתרצה שתהיה בבית החדש שלה.
גם על הנצחה, אבל באופן חי, בלי תחושת מוות מרחפת.
מזה יש לה מספיק היא אומרת.
וגם על מה שמשמח אותה לראות, שתהיה מוקפת בטוב.
לעודד קצת את הרגע בו תרגיש מוכנה להיות שוב מאושרת...
.
קוראים לי ענבר ואני פיתחתי את תפיסת השייכות בעיצוב
תגובות