לוט היא קראה לו..

לוט היא קראה לו.

איש לוט.

הצליל האנגלי של השם שנתנה לו, קסם לה.

באנגלית, לוט נשמע לה כמו פור, משהו שבין גורל לבין זכיה.

הוא היה איש גדול עם לב רחב.

א לוט אוף הים, חייכה לעצמה.

בעברית הוא היה קצת לוט בערפל.. מסתורי במידה מסויימת..

.

אשת לוט היתה אמורה ללכת קדימה, בלי להביט לאחור.

איש לוט הצליח.

לוט המקראי היה צדיק. איש לוט שלה - לא ממש.

כוונות טובות ריצפו את דרכו אל גיהנום אפשרי.

.

תחילה קראה לו איש לוט, רק בינה לבין עצמה.

בהמשך שיתפה אותו.

"במחזוריות של 12 שנה, אתה משאיר עולם ומלואו מאחוריך והולך בלי להביט לאחור".

"את טועה", הוא אמר לה.

"כמו אשת לוט - בכל פעם אני מביט לאחור והלב שלי עוצר".

.

היא לא האמינה להבטחות שלו, שאיתה זה יהיה שונה.

היתה בטוחה שגם אותה ואת העולם שהם בונים יחד, יעזוב אחרי 12 שנה.

.

בשנה ה 12 הלב שלו עצר.

התקף לב חמור, כמעט שהפך אותו לנציב מלח.

בשנה ה 14 הם עברו לגור יחד.

.

חודשים של אשפוז ושיקום בהם ליוותה אותו, טיפלה בו ודאגה לו,

שעות על גבי שעות של שיחות עומק,

כמו בלעו את כיכר סדום שקראה לו אליה, בחלוף 12 השנים.

הדבר היחיד שרצה בסוף התקופה הזו, בה התעמת עם עצמו, עם עברו, עם עתידו,

היה לגרום לה להאמין בו.

הוא הבין –

היא היתה הראשונה והיחידה שהיתה מסוגלת להכיל, לקבל ולאהוב אותו כפי שהוא.

את הלוט שהוא.

.

הבית שלהם משלב עולמות ומגשר על פחדים,

בית של שיחות פתוחות ואהבה בשלה, שכבר עמדה במצבי קיצון.

בית שלא הולכים ממנו, אלא תמיד באים אליו.

.

קוראים לי ענבר ואני פיתחתי את תפיסת השייכות בעיצוב 🤍