ואולי לראות את היש זה כוח על?
"מה אתה רוצה להרגיש כשאתה נכנס הביתה?" שאלתי אותו.
"אני רוצה להרגיש גיבור", הוא ענה לי.
"תסביר לי.." ביקשתי.
"אני כל הזמן מסתובב בתחושה של סמרטוט.
בתחושה שהיו דברים שהייתי צריך לעשות ונרתעתי.
והיו דברים שהבנתי שהייתי צריך לעשות רק בדיעבד.
היו דברים שעשיתי ואני מצטער עליהם.
היו דברים שלא עשיתי ואני מתחרט.
זה כל הזמן בראש שלי – הסימולציות של מה היה אילו.."
"ואיך זה קשור לבית שלך?" שאלתי עוד.
"בכל פעם שאני נכנס הביתה אני מרגיש את ההחמצה.
אני יודע שהייתי יכול להיות טייס בחברות בינלאומיות ולא החזקתי מעמד בקורס בחו"ל.
הייתי יכול להיות איש העולם הגדול, אבל התגעגעתי הביתה. לבית ההורים.
אולי גם פחדתי להצליח יותר מאבא שלי, שעף מקורס טיס.
הבית שלי צנוע לעומת מה שהיה יכול להיות.
אין לי יכולות כלכליות – מלבד הירושה.
אני נכנס הביתה וחוטף סטירה בכל פעם מחדש."
"ואיזה עוד דוגמאות יש לך?" הקשיתי עליו.
"בנות זוג.
מאז הגירושין לפני עשור, שהיו ביזמת אשתי, אני לא מצליח להחזיק מערכות יחסים.
אני לא יוצר מערכות יחסים בקלות, יש לי פחד שלא ירצו אותי.
ואז אם כן רוצים אותי, אני נכנס ללחץ כי אני בטוח שיפרדו ממני.
אני גם בכלל לא בטוח שהפרטנרית שווה משהו, או שרציתי אותה כי חשבתי שיש סיכוי שתרצה אותי.
ואז יש לי שתי שיטות חלופיות –
אני מנסה לגרום לה להבין שאני לא בן זוג ראוי – מתרחק ממנה, לא הולך איתה למקומות, לא מציע לה ללכת איתי.
אם היא נשברת ונפרדת ממני – יופי. אני הבאתי את הפרידה.
אם לא נשברה – אני צריך להפרד ממנה.
כי ברור שמרוב מחשבות ופחדים, אני כבר לא בטוח שאני רוצה אותה.
אז אני מספר לה איזה סיפור על חוסר היכולת שלי להיות בזוגיות.
אם אני יכול לספר את הסיפור בלי להסתכל לה בעיניים – יופי.
אני יוצר סיטואציות של פרידה מרחוק.
וזהו. נעלם.
נשאר בתחושת הפחדנות שלי."
"ואיך זה קשור לבית שלך?" שאלתי שוב.
"הבית שלי משדר לי את הבדידות שלי שהבאתי על עצמי" ענה.
"אוקי.. אמרת שאתה רוצה בית של גיבור.
מבחינתך, מה מסמל גבורה?
מה יכול לסמל לך את הדברים הטובים שכן יש לך בחיים?"
.
עכשיו מתחילה העבודה. לראות מה יש ואיך משקפים את זה בבית שלו. ויש המון.
ואולי לראות את היש, זה כוח על?
.
קוראים לי ענבר ואני פיתחתי את תפיסת השייכות בעיצוב
