אלאדין שלה..
את בוטחת בי?
היא חייכה. הוא נשמע כמו אלאדין בסרט של דיסני.
ומיד אמרה כן.
עולם חדש..
זה היה כל כך שונה מבני הזוג הקודמים שלה.
הוא נשמע מחוייב מהרגע הראשון.
את בני זוגה הקודמים איפיין אפקט העמימות.
מה זה אפקט עמימות? שאלתי אותה.
היא הסבירה שהכל היה עמום. לעולם לא ברור ומובטח.
הם אמרו שהם אוהבים, במיוחד כאשר הרגישו שהם מתקרבים אל הקצה.
ותמיד היו להם הסברים אמינים.
היא בטחה בהם.
אבל מעולם לא ידעה בודאות מתי יפגשו, מתי ידברו, מתי יעשו לה לייק לפוסט.
על סטטוס "גרוש" ברשתות החברתיות לא היה אפילו מה לדבר.
היא חששה להעלות את הנושא.
לא חלמה על שינוי פומבי למצב "במערכת יחסים", אלא פשוט הסתרה של סטטוס פנוי להובלה,
כמו שאצלה כבר כמה שנים – כדי לסנן חלק מהטרדנים.
כלומר, כל ההתנהלות שלהם פטרה אותם ממחוייבות,
ומצד שני - אותה הכניסה לציפיה מתמדת.
היא הבינה שמה שהם צריכים ממנה זו ההשתוקקות שלה.
.
בפעם הראשונה שהבינה את זה, חשדה בעצמה שהיא חשדנית מדי.
לא יכול להיות שמישהו יהיה כל כך מניפולטיבי עד שידע ליצור אצלה השתוקקות.
בהמשך, ראתה עוד ועוד סימנים שזה באמת כך.
היא הבינה שזה משהו מובנה.
היא הבינה שהיא מתחברת לאנשים שלכאורה מעריכים את החופש שלה,
אבל למעשה – לאט לאט כולאים אותה בתוך הצורך שלהם שכל הזמן יזדקקו להם.
כמו להוכיח לעצמם שהם אהובים – במנות הולכות וגדלות,
כדרך כל המכורים.
וכאשר היא הבינה את זה, היא החליטה לא להכנס יותר למערכות יחסים.
לעולם. לנצח.
וזהו.
היא גם הבינה שההחלטה שלה ילדותית ואפילו ידעה שהחלטה כזו לא תחזיק.
אבל היא החזיקה.
כמה שנים טובות.
עד שהגיע אלאדין.
.
כשהוא שאל אותה אם היא בוטחת בו, היא חייכה.
היא לא ידעה אם הוא מכיר את הסרט של דיסני, או שזה משפט שנשאל מתוכו.
אבל היא חייכה, והלב שלה נרגע.
לרגע די ארוך, לא היו בה שאלות ולא נורות אדומות.
אלאדין הגיע והיא הסכימה לעלות איתו לשטיח המעופף ולראות עולם חדש.
קודם כל לראות ובהמשך אולי גם לחוות.
.
היום, אחרי שלוש שנים בעולם החדש, גם היא בשלה להתחייב כמוהו
ולהקים את ביתם המשותף.
ואני – מתרגשת איתם.
אין בכלל שאלה אם יהיה שטיח בבית.
.
קוראים לי ענבר ואני פיתחתי את תפיסת השייכות בעיצוב
