נחירות עדינות

"לפעמים אני חושבת שהכלב שלי נוחר כדי שלא אשכח איך זה לישון עם בן זוג.

שאלוהים מסדר לי לא להתרגל ללבד" היא אמרה לי בחיוך כשהכלב הקטן שלה התחיל לנחור באמצע הפגישה שלנו. והוסיפה:

"נחירות עדינות, כמעט נעימות, לא מעיקות. רק כדי שיהיה לי בתודעה שיש סביבי עוד יצורים חיים".

"את חושבת שבגלל זה הוא נוחר?" שאלתי בצחוק "אבל אני בהחלט מסכימה איתך שהלבד ממכר" אמרתי "מאוד קל להתרגל אליו, השאלה מה את רוצה שיהיה, כי גם לביחד מתרגלים די מהר.

אגב – אחרי שהתגרשתי בפעם הראשונה, הסבתא המדליקה שלי אמרה לי למצוא מהר זוגיות חדשה, לפני שאתרגל להפליץ בקול רם".

הסיפור הקטן הזה על סבתא שלי שבר את שאריות הקרח בינינו והיא דיברה בשטף:

"אני קצת יודעת מה אני רוצה. לא הכל. אני מסובכת אפילו לי.

אני רוצה משפחה. אני רוצה ילדים. שניים. תאומים הכי טוב אולי, כי אני כבר אחרי הדקה התשעים, אבל זה עלול להיות קשה מדי לגדל תאומים לבד.

אני רוצה להיות אהובה ולאהוב, על ידי גבר ולא רק דרך הילדים שיהיו לי כי אני מרגישה שזה לא פייר להפיל עליהם את העניין הזה שלי.

אני יודעת מה אני לא רוצה – אני לא רוצה להתפשר. לא רוצה לחרוק שיניים ולהמשיך, רק כדי לדעת או להגיד שאני בזוגיות.

אני לא רוצה לסבול. באנו ליהנות". היא צחקה כשנזכרה שפעם מירב מיכאלי אמרה את זה באיזו פרסומת.

האנרגיות שלה היו של שמחה, אבל העיניים שלה הסגירו שלא הכל ורוד...

"מה את מגדירה כפשרה ומה את מגדירה כסבל?" שאלתי אותה.

היא חשבה.

"אני לא יודעת ממש להגדיר מה זו פשרה. אבל באופן כללי זו הרגשה שהוא לא עושה לי את זה ואני נשארת איתו רק כי אין לי כוח להיפרד שוב. ממש מחוסר כוח להתפרק ולפרק. סוג של יאוש.

לסבול – זה קצת יותר מוגדר.

אם הוא קנאי, אם הוא מקטין אותי, אם הוא לא מפרגן, אם הוא לא נדיב, אם הוא לא חכם, אם הוא לא סגור על זה שהוא איתי והוא פתוח לעוד אופציות במקביל. דברים כאלה, שחוויתי במערכות יחסים ממש גורמים לי סבל.

לפעמים אפילו הפחד מהסבל גורם לי להתרחק.

ואני יודעת שאין תמיד קשר בין הפחד שלי ממה שהוא יהיה לבין מי שהוא באמת. שמהפחד אני לא נותנת צ'אנס אמיתי"

היא היתה מהורהרת.

שאלתי אותה מה היא כן רוצה שיהיה בו, בבן הזוג שלה ומה היא כן רוצה להרגיש איתו וממנו,

כי מה היא לא רוצה שהוא יהיה ומה היא לא רוצה להרגיש, היא סיפרה די בפירוט.

רציתי לשמוע ממנה מה כן, על דרך החיוב.

השאלה הפתיעה אותה.

חשבתי לעצמי שאולי היא פוחדת להגדיר מה כן ולכן מתעמקת במה שלא. בפסילה,

אבל אני לא יכולה לדעת. אלה מתוך עצמי... לא מתיימרת לנחש.

אולי פשוט היתה מופתעת מזה ששאלתי אותה, כי הכרנו רק לפני שעה בערך.

אחרי רגע שקט, בו הסתכלה על החור המעוצב בג'ינס שלה ומשכה בחוטים שיצאו ממנו, היא התחילה לענות.

"אני רוצה גבר חכם, עם אינטליגנציה רגשית ואינטלקטואלית, גבר מכיל, זורם, קליל, מעודד, מקשיב, שיצחיק אותי בהומור משובח, גבר שאוהב לבלות ולטייל, עצמאי ויציב גם מקצועית וגם נפשית, עם בטחון עצמי והכרה באיכויות של עצמו, נועז כשצריך, שירגיש בטוח לידי כאדם וכגבר, שירצה לפחות בשנים הקרובות לגור בבתים נפרדים, שיעריך אותי ויאהב אותי כפי שאני, בשלמות.

גבר נדיב ומשקיע – באהבה בעיקר, שיהיה אחראי ומחוייב.

אני רוצה גבר שאני אוהב. ושאני אהיה עבורו את כל הדברים האלה שהוא עבורי.

ולא פחות חשוב – שיהיה לנו סקס טוב. זה משמעותי עבורי."

"נראה שאת יודעת בדיוק מה את רוצה.

רוצה לספר לי על העניין של העצמאות והיציבות המקצועית שאת מחפשת בגבר?" ביקשתי ממנה.

"פשוט כבר כמה פעמים נפלתי על בני זוג שהיה נראה להם שהם יכולים להישען עלי כלכלית ואני לא שמה לב לדברים כאלה עד שאני מוצאת את עצמי ממש עם חור בבנק. אז שיעמוד על הרגליים שלו ולא יזדקק לי כמפרנסת. אולי זה נשמע שאני מחפשת ספונסר? ממש לא. אני לא צריכה ממנו כלום בחומר. אני אפרנס את עצמי מספיק טוב." היא ענתה.

"אמרת המון תכונות או התנהגויות שקשורות בביטחון שלו. ביטחון מכל מני סוגים. נראה שזה חשוב לך מאוד" אמרתי.

"מאוד. את מבינה? גבר שלא מספיק בטוח בעצמו, מרגיש מאויים ממני.

עם היכולות שלי לדבר, עם הדעות שלי, עם ההחלטיות. רק גבר חזק באמת יוכל להכיל אותי בלי לקצץ לי את הכנפיים. וליהנות מזה. שנהנה יחד. זה לא פשוט – כבר למדתי על בשרי" היא שיתפה.

שאלתי אותה אם תרצה לכתוב את הדברים האלה שמנתה, את מה שהיא רוצה שיהיה בו וביניהם ובה איתו.

הצעתי לה לכתוב הכל בזמן הווה ולקרוא מדי פעם, כשהיא מרגישה צורך.

אפילו לדמיין אותו איתה - איך הוא נראה, איך הוא מדבר ומתנהג, כדמות גברית לידה ואיך היא מרגישה כשהיא איתו.

צחקנו שכל היועצים אומרים לכתוב ככה, אבל הסברתי לה שזו לא הצעה לזימון רוחניקי לחיים שלה למשהו קונקרטי, אלא פשוט התמקדות בטוב. במה כן עושה לה טוב ומשמח אותה, במקום במה שחסר ומה שמפחיד.

שזה עניין של נקודת מבט הרבה פעמים. מה בוחרים לראות. או לשמוע.

.

בבית שלה יהיה מקום ייעודי לאוכל ולמיטה הקטנה של הכלבלב. הוא יישן די קרוב לחדר שלה, במרחק ממנו תוכל לשמוע את הנחירות העדינות שלו ולזכור שיש סביבה חיים.

.

קוראים לי ענבר ואני פיתחתי את תפיסת השייכות בעיצוב