מיקי המאוס


"מיקי המאוס יושב על החלון וכותב לך זיכרון..." כך כתב לה מיקי בספר הזיכרונות ב סוף כיתה ו, לפני שהעבירו אותם לחטיבת הביניים הענקית. הוא ידע שהוא מאוס עליה. היא מעולם לא ידעה למה. הוא תמיד ניסה להתקרב אליה ומשהו בה סירב.. אולי כי כבר בכיתה א, המורה העבירה אותה לשבת לידו, מלפנים – קרוב ללוח, והיה נדמה לה שכולם מרחמים עליה שהיא יושבת ממש ליד המורה. המורה הרגישה את הקושי שלה להתרכז ולהקשיב ואת האהבה הגדולה שלה לחלומות בהקיץ. למעשה הקושי הזה שלה להתרכז היה גלוי וברור – כי מי עוד יושבת בכיתה ומרוכזת כל כולה באצטרובל ענק שנפל מעץ האורן בחצר, מתכננת איך בדרך הביתה תשב על המדרכה ותדפוק איתו על אבן השפה כדי להוציא את הפיניונס. פיניונס - צנוברים בשפה של הירושלמים


. היא הרגישה כאילו נתפסה בקלקלתה. כל כך לא רצתה לחלום שוב.. התביישה. זה בכלל לא היה קשור אליו. הוא דווקא היה נחמד. כל הזמן הציע לה עזרה ורצה לשחק איתה. הנוכחות שלו נצרבה בתודעה שלה ביחד עם הבושה. ואולי היא התרחקה דווקא כי הוא רצה להתקרב? זו מחשבה שעלתה במוחה הרבה שנים אחכ. בחטיבה היו כבר בכיתות נפרדות.

נראה היה ששניהם עסוקים ומוקפים חברים. זה הקל עליה, כי היא לא הרגישה בנוח עם עצמה בסירוב חסר הסיבה הזה שלה.. לפני כיתה יא' המשפחה שלו עברה לתל אביב. אמא שלו קיבלה תקן קבוע באוניברסיטה ונמאס לה מנסיעות כל כך ארוכות . הוא ניגש אליה אחרי התעודות להיפרד והציע שהיא תבוא לבקר בחופש הגדול. "זה עכשיו בעיר אחרת. אף אחד לא ידע שפגשת אותי" אמר לה בכאב. "אתה לא מבין", היא ענתה לו, "זה בכלל לא קשור אליך, זה משהו אצלי בפנים ואתה דווקא נחמד" אמרה במהירות, יודעת שנפלה לקלישאה הפוגענית והריקה ההיא.. בחופש הגדול היא לא באה וגם לא בסוף התיכון. בצבא נפגשו במקרה בצריפין – היא בדרך לבסיס שלה והוא בדרך לשלו ואז.. סוף סוף.. קבעה איתו להפגש בסוף השבוע. היא באה אליו לתל אביב, מחפשת את הירידה הנכונה מאיילון ומשננת את ההסבר איך לנסוע מהמחלף. פעם אחת היתה איתו. בבית של ההורים שלו שאותם זכרה. הם דיברו על הכל – סיפרה לו למה אולי התרחקה ממנו כל השנים. היה נדמה שהוא מבין ואפילו חשבה שלא אכפת לו. ואז הם החליטו ללכת לשתות באיזה מקום. בירושלים כמעט לא היו מקומות כאלה. והוא התקלח ולבש חולצה לבנה חגיגית.. מכופתרת... וזהו. פתאום הרצון הזה שלו להיות איתה השאיר אותה בלי חמצן.. והיא מלמלה משהו על איזה וירוס פתאומי מאוד ונסעה. מיקי. מיקי המאוס.

. שנים אחר כך – כאשר הבן שלה נרשם לאוניברסיטה וביקש ממנה ללוות אותו להחליט בין ש


תי דירות בתל אביב, היא הגיעה לבניין שבו גרו הוריו של מיקי והזיכרון הציף. הבטן שלה התכווצה בחוסר נעימות. באכזבה שלה מעצמה.. בחוסר הבנה.. ההורים שלו כבר מזמן מכרו את הדירה ועברו לדיור מוגן. איפה מיקי לא היה לה מושג. אבל הדירה שהבן רצה לעבור אליה היתה דירה נהדרת. והוא בחר. היא ידעה שהגיע הזמן להתמודד עם מיקי – כמושג.. כהתחלה, הציבה קערה מלאה אצטרובלים בסלון שלה.



אהבתם? מוזמנים לשתף

פוסטים אחרונים:
פוסטים קודמים:
חפשו אותנו:
  • Facebook Basic Square