מה זאת אהבה (גדולה)?
"מי יגור בבית הזה?" שאלתי אותו כשנפגשנו.
"אני ואחר כך גם מטפלת. הילדים בקושי באים. עסוקים בענייניהם..
ואולי – אולי עוד אמצא אהבה.."
"היתה לך אהבה פעם?" שאלתי
"כן, אשתי שנפטרה. זו היתה אהבה גדולה.
והיו עוד שתיים גדולות – אחת לפניה ואחת אחריה.
היו גם אהבות לא גדולות, די הרבה אפילו"
"מה זו אהבה גדולה?" הקשיתי עליו. "מה ההבדל בין אהבה קטנה לאהבה גדולה?"
"זו שאלת מיליון הדולר לא?!" הוא חייך.. "מי יודע מה זו אהבה?"
"אבל אצלך. מה אתה מרגיש באהבה גדולה ומה באהבה קטנה?"
"מעניין, לא ניסיתי אף פעם להסביר לעצמי..
אהבה קטנה זה שכיף להיות ביחד.
שאני מצפה לפגוש אותה, כי כיף לי איתה ביחד.
אבל אין פרפרים בבטן.
די מהר היחסים נכנסים לשגרה.
ואז אני מתחיל להשתעמם.
במשך תקופה מסויימת אני מנסה לשכנע את עצמי ששיגרה זה טוב ומי צריך דרמות.
אבל בסוף זה חזק ממני.
אני מתחיל להרגיש שהיא מובנת מאליה. ואני לא אוהב שאני מרגיש ככה כלפיה.
אני מרגיש לא הוגן. אני מתחיל להתרחק.
ואני מרגיש שאני מתעייף ומאבד עניין.
ואז או שאני חותך או שהיא חותכת כי בשיעמום שלי אני משעמם אותה.."
"ומה זה אהבה גדולה?" שאלתי.
"אהבה גדולה זה משהו מפעים.
זה שהפרפרים על טורבו לאורך זמן.
זה שאני רוצה להיות איתה לנצח."
"ולמה לא המשכתם לנצח? חוץ מאשתך שמתה – השתיים האחרות"
"את יודעת, זה מעניין.
באהבה גדולה אני כאילו נמחק.
אני מפוגג את עצמי וכל המהות שלי מתמקדת בה.
אני פחות עובד, פחות משווק, פחות משקיע בילדים.
פחות אני.
רק היא.
מחכה דרוך ליד הטלפון, היא כל הזמן במחשבה. ממלאת את כל התודעה.
"וזה גורם לך אושר?"
"לא באמת..
אני מוחק את עצמי וחי את המהות שלה.
אין לי פניות לאושר בתוך עצמי.
כל האושר מתרכז באישורים שלה לאושר.
אבל זה יוצר פרדוקס..
אני מוחק את עצמי ואז אני לא קיים.
ואז היא לא רואה אותי.
ואז אני מתוסכל.
ואז היא מתוסכלת שהיא עם בן אדם ריק – שרוקן את עצמו מתוכן.
ואז או שהיא חותכת או שאני חותך."
"אשתך זכרונה לברכה, היא ראתה אותך?
לא מחקת את עצמך מהתודעה שלה?"
"מצחיק את יודעת,
אחרי שהיא נפטרה היתה לי תחושת החמצה.
כאילו החמצתי את החלום.
החלום שלי, והבנתי את זה רק בדיעבד,
היה לבטל את עצמי, להתמוסס לגמרי,
אבל שהיא תאהב אותי מספיק כדי לא להרשות לי להעלם.
שהיא תראה אותי ותחיה למעני, תחיה את המהות שלי,
למרות ועל אף שאני נמחקתי למענה.
שהיא תתעקש עלי"
"והיא התעקשה עליך?"
"לא. כשהקטנה היתה בת חמש היא הפסיקה להלחם. ויתרה על החיים.
היא ויתרה עלי.
ככה הרגשתי במשך חודשים ארוכים.
כעסתי ונפגעתי.
אחר כך הרגשתי שהחמצתי את זה.."
"איזו אהבה אתה מחפש לעתיד?"
"מישהי שתראה אותי.
אבל אולי הפעם אני אשאר נוכח. לא אתפוגג למענה.
הרי זו לא טובתה או השאיפה שלה. זה לא למענה בעצם..
היא תרצה אותי נוכח וקיים לצידה.
היא תרצה אותי נראה ורואה."
"אתה יודע? יש לי תחושה שהמעבר לבית חדש ולהבנה חדשה,
יביאו איתם אהבה טובה.
גדולה, קטנה – לא משנה. זה לא מדיד.
אהבה טובה. טובה לך."
.
לא צריך להיות מחבקי עצים כדי לדעת שמה שאנחנו מבקשים מעומק האמת – קורה.
הבית הזה יתוכנן לזוג.
וגם למטפל/ת. על כל צרה..
.
קוראים לי ענבר ואני פיתחתי את תפיסת השייכות בעיצוב
Comentários