לחיי החום והקיץ!

בקיץ, בדרך חזרה מבית הספר הם תמיד היו עוצרים במכולת הקטנה בפינה וקונים ארטיק קרח.

מחג השבועות היה חם מספיק לאכול ארטיקים.

בעיר שלה לא אמרו קרטיב.

עיר אויר הרים, בלי זיעה, שלא היתה בה תרבות מפותחת של קרח או אמצעי קירור.

היה ארטיק והיה ארטיק קרח.

הכי טעים והכי פחות מלכלך היה ארטיק אננס לבן.

אבל בעצם – היא בכלל לא אהבה ארטיקים.

היה לה מאוד קשה עם הקור הזה בפה.

.

בכלל, היא לא אהבה קור.

עד היום..

בחורף כשהיתה הולכת לבית הספר בבוקר – נאלצה להוציא את העגילים שקפאו לה באזניים והכאיבו.

הרבה פעמים היתה מגיעה לבית הספר עם נעליים וגרביים רטובות מגשם.

כיתה שלמה – כמעט ארבעים ילד וילדה ישבו יחפים בשעור הראשון, כשהגרביים מתייבשות על הרדיאטורים והנעליים מתייבשות מתחת לרדיאטורים.

.

באמצע הגובה של הרדיאטור – נאפו לאט לאט ארוחות עשר חלומיות.

סנדוויץ עם גבינה צהובה בפרוסות עבות של לחם לבן, עטוף בנייר פרגמנט – שעד הפסקת האוכל הפך לטוסט ריחני.

.

בדרך חזרה הביתה, בצהרים, הגשם החזק חדר כל מעיל.

הרוח שברה כל מטריה.

הרבה פעמים היא הגיעה הביתה רטובה וקפואה. עם אצבעות כואבות ונפוחות.

הדבר היחיד שהרגיע והפשיר – היה מקלחת חמה.

.

מים חמים היו בשפע, כי בבתים היתה הסקה מרכזית שחיממה גם את המים.

על הרדיאטורים בבית התייבשה כביסה,

ובחדרים – הרדיאטור היה מתחת לשולחן.

אולי כדי לעודד הכנת שיעורים – עם חימום לרגלים...

.

והאש.... בהרבה בתים היה אח עם עצים וארובה ריחנית.

לחורף היה ריח של קרח ועשן.

כל היום חיכתה לאח שיידלק בערב.

כי אין תחליף לחום של אש.

.

והיום,

כאשר היא עומדת לעבור עם משפחתה אל הבית החדש במרכז הארץ,

היה ברור לה שהחימום בבית יהיה גם עם אש.

אמנם קמין על גז ולא אש עם עצים וריח מדורה, אבל אש.

ויהיה גם חימום מים. על גז – כי לא צריך הסקה מרכזית במישור החוף.

את החוויה של החום האינסופי, היא תעניק למשפחתה.

עם זיכרונות הילדות שלה.

.

ומה אתכם? בונים ומשפצים, ותמיד רציתם לשלב חוויות וזיכרונות ילדות בבית ולא ידעתם איך..

דברו איתי ונראה איך אוכל ללוות גם אתכם בתהליך המרגש של יצירת בית שייכות.

קוראים לי ענבר ואני פיתחתי את תפיסת השייכות בעיצוב