top of page

חרדה היא סוג של התמכרות..


"חרדה היא סוג של התמכרות", הוא אמר לי באחת השיחות שלנו ממש לפני סיום העבודה המשותפת.

"תסביר" ביקשתי ממנו.

"מתחילים בגיל צעיר עם פחד קטן.

אמא כל כך נבהלת מהפחד הקטן הזה שהוא יושבת איתך שעה ומסבירה שלא יקרה כלום.

אחכ במשך חיים שלמים היא תנסה שלא תפחד שוב.

כל פעם שנדמה לה שאתה כמעט פוחד – היא עוזבת הכל ויושבת איתך עוד שעה.

אחכ בלי שתשים לב אתה מתחיל לחפש בתוך עצמך פחדים ומספר לה עליהם.

ככל שהפחד גדול יותר השעה של אמא גדולה יותר.

וככה זה גדל וגדל – המקום שאתה נותן לפחד בחיים שלך.

ואז אתה גדול.

ואמא כבר לא באה.

אבל יש כל כך הרבה ממלאי מקום לאמא,

שאתה ממשיך להעלות את המינון, להגדיל את המקום.

כולם אמא.

אתה מכור. אתה חייב את השעה הזאת של אמא לידך.

את מבינה?"

"אני מבינה" עניתי.

"לא משוכנעת שככה נוצרות חרדות, אבל מבינה מה אתה אומר".

"למשל" הוא המשיך "משהו שבטוח עיצבן אותך לאורך כל העבודה איתי -

בפעם ההיא שלא רציתי לעבוד עם הנגר שלך.

הצגתי לך שני נגרים שקיבלתי עליהם המלצות.

הלכנו לראות עבודות שלהם.

הראית לי איפה הם עבדו פחות טוב.

הראית לי עבודה מושלמת של הנגר שלך.

ועדיין לא הייתי מסוגל לבחור.

הייתי מאובן מרוב פחד שאני צריך לבחור בתחום שאני לא מבין בו והרגשתי שאני לא יכול לסמוך על אף אחד.

לא עלייך, לא על מי שהמליצו לי ובטח לא על עצמי.

אז לא בחרתי במשך המון זמן.

עשית איתי עוד ועוד שיחות והרגשתי שאני לא מצליח לבחור.

או בצורה של המעקה למדרגות – שלא הצלחתי להחליט וכל דבר נראה לי מסוכן, למרות שהייתי בטוח שאת מקפידה על תקני הבטיחות.

הבאת עוד רעיונות, עשית איתי עוד שיחות והייתי די משותק.

אפילו כשלא הייתי משוכנע שהתכנון נכון לי.

היה ברור לי שאת מתכננת מצויינת ולא הייתי מסוגל לחתום על התכנון.

לא סמכתי על עצמי שאני יודע מה טוב בשבילי.

והבנתי שאת עובדת המון בגלל זה – אבל לא הייתי מסוגל לשלוט בפחד.

את מבינה?

לא הייתי מסוגל להתנהל אחרת ממה שהתרגלתי מגיל צעיר שמביא לי תועלת בצורת שעה עם אמא.

לא הייתי מסוגל גם כשהבנתי שהפרוייקט נמשך הרבה מאוד זמן ועולה לי בתשלום שכר דירה..

חשוב לי שתביני שאני מכור.

שזו לא היתה אשמתך ושאני שמח שזה לא הוריד לך ביטחון בעבודה.

חשוב לי גם להודות לך על הסבלנות".

"תשמע" עניתי לו "אני מבינה בהחלט.

הבנתי מהרגע הראשון שזה משהו שלא קשור בכלל אלי.

אני מעריכה אותך על האומץ לפתוח את הנושא.

גם ראית שהיה שלב שלא נתתי לך יותר להמשיך לגרור רגליים.

עכשיו הבית שלך מוכן. הפרוייקט הסתיים ואולי לא תשפץ שוב לעולם.

אבל מה קורה בשאר תחומי החיים? זה בטוח תוקע אותך.

אולי הגיע הזמן לטפל במה שאתה מגדיר התמכרות?"

"התחלתי. כנראה הייתי צריך להגיע לשפל כל כך משמעותי כדי להבין שאין לי ברירה אלא לעבור גמילה."

.

לא משנה מה, ולא משנה אם הניתוח הפסיכולוגי שלו את עצמו נכון או לא,

אני מעריכה אותו וגאה בו על הפתיחות והכנות.

יהיה מעניין לפגוש אותו בהמשך ולהתעדכן.

.

קוראים לי ענבר ואני פיתחתי את תפיסת השייכות בעיצוב

留言


אהבתם? מוזמנים לשתף

פוסטים אחרונים:
פוסטים קודמים:
חפשו אותנו:
  • Facebook Basic Square
bottom of page