הריח!! תוך חלקיק שניה צפו זיכרונות הילדות

היא הניחה את מסחטת המיץ הכבדה על השיש והתחילה

לחתוך את הלימונים הבשלים שקיבלה בבוקר מחברתה לכיתה, כדי להקפיא בשקיות של קרח לשימוש בהמשך.

.

הריח!! הריח מילא את המטבח וזרק אותה תוך חלקיק שניה אל החצר הירושלמית של הוריה, עם עץ הלימון הקורס מכובד הפירות לאורך כל השנה.

ללימונים מהירקן ובודאי ללימונים מהסופר אין ריח כזה.

זו לא רק עוצמת הריח, זה לא רק שללימונים הקנויים היה ריח חלש יותר, זה הבושם.

ללימון שגדל בחצר בלי שמאביסים אותו בכל מני "משפרים" ומזרזים – יש ריח אחר. אמיתי, שורשי, פראי..

.

כשסיימו את ארוחת הבוקר אצל החברה, אחרי קצת קשקושים ועדכונים על הילדים שכבר גדלו ועל חברים שנמצאו וכאלה שנעלמו, על ההורים המתבגרים, לפני שיצאה לרכב שלה – נתנה לה החברה שקית ענקית עם לימונים.

"קיבלתי שק לימונים, קחי חצי"

היא ניסתה למחות – מה חצי וכמה לימון היא צריכה, אבל לא היה לה סיכוי. היא נסעה הביתה עם שקית לימונים ענקית שמיד ראתה שהם לימונים "אמיתיים" כמו שגדלו בחצרות של כל ההורים, אז, על הגבעה בירושלים.

לימונים שהם לא בצהוב מושלם, שרואים עליהם מכות וכוויות קור ואולי פה ושם נקירה של ציפור.

לימונים מעץ שהתמודד בעצמו מול העולם.

הריח.. הבושם הפראי של הלימון חלחל מיד אל תוך עומק התודעה ולחץ לה על כפתור הגעגוע..

.

ריחות עושים לנו את זה לפעמים.

ריחות נצרבים בתודעה שלנו כזיכרון חי. עוצמתי. ברור.

ריח יכול להוביל אותנו אל תמונה מלאה מפעם. אל סיטואציה.

כמו הריח של אבא שלה כשחזר מהמלחמה ההיא עם מבט כבוי בעיניים.

רק שעכשיו, ללימון היה ריח של חיים. ריח חזק מהילדות שלה.

.

כאשר דיברנו על זיכרונות וגעגועי הילדות שלהם לקראת תכנון ועיצוב הבית החדש, היא סיפרה לי על הלימונים שקיבלה מהחברה ועל החצר של בית ילדותה, שם היתה נשלחת לקטוף לימון מהעץ שהענפים שלו הגיעו כמעט עד האדמה הסלעית – כאילו הושיט לה את הפרי המבושם אל הגובה שלה כילדה קטנה, ראיתי איך אני מטמיעה זכרון ילדות חושי שלה אל תוך הבית - במרפסת של הדירה החדשה שיעברו אליה בקרוב, יהיה עץ לימון בעציץ גדול מקרמיקה ארמנית שמייצרים בעיר העתיקה.

ירושלמי, פראי וריחני כמו אז..

כי זה ריח של שייכות עבורה.

.

ואתם – שתמיד רציתם לשלב געגוע וזיכרונות ילדות בבית ולא ידעתם איך.. דברו איתי ונראה איך אוכל ללוות גם אתכם בתהליך המרגש של יצירת בית שייכות.

.

קוראים לי ענבר ואני פיתחתי את תפיסת השייכות בעיצוב