הוא התחיל להרגיש בודד..

הוא התחיל להרגיש בודד.

שנים אחרי שהתגרש, ואחרי כמה מערכות יחסים משמעותיות שהיו לו מאז.

הילדים כבר גדלו וכמו שבדרך כלל קורה, הם כבר לא באים באמצע השבוע ובקושי בשבתות – והוא מבין את זה. עכשיו זה זמן החיים שלהם. הלימודים, האהבות, החברים..

זו הרגשה שהתחילה להתגנב אליו בימי שישי בצהרים.

ממש להתגנב..

הוא מצא את עצמו מכין משהו זריז לאכול (לא ממש מבשל לעצמו כמו שנהג לבשל לילדים) ומרגיש בודד.

בהתחלה לשניה או שתיים ומשבוע לשבוע ההרגשה הזו התעצמה עד שהפכה למועקה בשעות הפנאי.

ספורט, קריאה, ספרים, חברים או וויסקי – השכיחו ממנו את תחושת הבדידות רק באופן זמני.

הבדידות עברה לגור.

פלשה אפילו.

"תגיד, אין חוקים נגד פלישה?" שאל את יוסי, החבר עורך הדין לענייני משפחה על כוס בירה בחוף.

יוסי, שהחברים קראו לו "מגרש השדים" היה אחד מעורכי הדין המובילים בתחום הגירושין.

הוא היה ידוע בהתנהלות קשוחה עד נבזית בבית המשפט והיה גרוש בעצמו שלוש פעמים, עד שנמאס לו והחליט להוציא את עצמו לפנסיה מאוד מוקדמת ולהתמקד בטיולים בעולם.

"יודע מי האנשים הכי בודדים שפגשתי?" שאל אותו יוסי "הנשואים. הם האנשים הכי בודדים בעולם. ואז מתוך הבדידות שלהם והציפיה שמי שגר איתם באותו בית יהיה בשבילם פרטנר כמו שהיה בשנה הראשונה שלהם כשעוד היו מאוהבים – הם מתחילים לעשות אחד לשני את המוות.

אתה מבין – במקום לעבוד ולשפר, הם מוציאים תסכול ונוקמים.

אני אגלה לך סוד אבי.

משהו שלא דיברתי עליו אף פעם עם אף אחד.

אני חושב שכל הרוע שהיה לי בבית משפט כלפי הצד השני – היה מתוך הבדידות והתסכול שלי.

חלק מהתסכול הוצאתי על האישה שזכתה לצערה להיות אשתי באותה תקופה עד שברחה, וחלק על הצד השני בהליך הגירושין.

על הלקוחות שלי – גברים ונשים הגנתי כמו אריה וירקתי רעל על הצד השני.

ואשכרה הייתי טוב בזה.

כל כך טוב שהיום אני יכול לטייל בעולם עד מאה ועשרים בלי צורך לעבוד.

גם נהניתי להיות רע. ההנאה החזיקה אותי עד שעה אחרי שחזרתי למשרד ואז הבדידות היתה חוזרת כמו כלבלב קטן שבא לישון לידך על הספה.

מסתובב ומתכרבל ואז מוצא את מקומו אצלך ונרדם כמו תינוק"

אבי היה מופתע.

מופתע מהפתיחות, מהכנות, כאילו צפה בניתוח בלי הרדמה.

אמנם עם טשטוש קל של בירה – אבל עם תער מושחז.

הם חברים מהתיכון. גם חלק מהשירות הצבאי עשו יחד, היו חברים כאשר היו נשואים (יוסי שוב ושוב באופטימיות שאבי לא תמיד הבין) וגם בגירושין, אם כי אבי התגרש בהסכמה ולא רצה לקבל עצות מיוסי, כי כמו שאמר לו בזמן התהליך, שהעצות שלו רעילות.

יוסי בלע את האמירה הקשה הזו והרגיש שהוא בולע את צפרדע של אגו, אבל העריך את אבי על הכנות.

"יודע מה הקטע יוסי? השבוע אימצתי כלבלב. גור קטן שנרדם לידי בדיוק כמו שתיארת.

שמע – אין לי יותר כוח לדייטים. אין לי יותר כוח להתחיל מערכות יחסים.

אם זה יקרה – זה יקרה, אני לא פוסל, אבל אין לי יותר כוח לבנות את זה.

ומצד שני הבדידות.."

ככה ישבו שני החברים – חברי נפש, מגיל הנעורים.

ישבו על בירה והחליטו לרכוש יחד דירה שתתאים להם.

בשלב הראשון הדירה תהיה מושכרת ובהמשך – כאשר יתבגרו עוד קצת יעברו אליה ויחיו ביחד, כשותפים, איש איש בזמן שיתאים לו.

וכאן אני נכנסתי לתמונה ואעזור להם לחפש דירה שאפשר יהיה ליצור בה שתי סוויטות נפרדות עם מקומות מפגש נעימים להיות יחד.

ואולי הדירה תתאים אפילו לשני זוגות, כי זה יכול לקרות אם לא פוסלים, פלוס מטפלת לעתיד.

.

קוראים לי ענבר ואני פיתחתי את תפיסת השייכות בעיצוב