בלהות
בלילה היא חלמה שהוא נעלם לה בין סמטאות השוק.
השוק האהוב והמוכר בעיר ילדותה, התערבב עם מראות שווקים צפופים וסואנים בהם ביקרה בעולם.
זה היה מלחיץ.
היא התקשרה אליו, בחלום, ושמעה אותו מדבר עם אנשים. התקשרה שוב - ושוב אותו דבר. דיבור שמח, חברי.
הוא בטוב. סתם הלך ממנה. שכח אותה.
היא החליטה לחכות קצת. בטח תיכף יחזור.
לאט לאט היא התחילה להרגיש נטושה וכועסת.
היא החליטה לנסוע באוטובוס הביתה.
פתאום שמה לב שהיא כבר באמצע הדרך אל בית הוריה הישן, והבינה שאין שם בית בשבילה יותר.
ההורים כבר מזמן לא שם. בבית ילדותה גרים אנשים זרים.
היא ירדה, החליפה אוטובוס ונסעה לבית שלה, בעיר גלותה – כפי שנהגה לכנות את עיר מגוריה האהובה, שפתאום הרגיש לה קצת פחות בית.
תחושה קשה.
אין לה בית בעולם?
אחרי הרבה מאוד זמן הוא התקשר לשאול איפה היא.
אמר שהוא עייף והולך לישון.
היא זעמה.
מה זאת אומרת איפה היא? הוא זה שנטש אותה בלב השוק והלך.
היא חסמה חלק מהכאב וכל מה שהיה לה בראש זה מה תסביר לילדים ואיך היא תיראה בעיני חברים, כי כל הזמן אמרה שהפעם זה זה. שהפעם מצאה את האחד באמת.
ואז היא התעוררה.
התעוררה בתחושת בושה עמוקה, שלאחריה הגיע הכעס. זעם גדול. עליו.
לקח לה די הרבה זמןלהבין שזה היה חלום.
לחזור למציאות. לפוקוס.
עוד יותר זמן לקח לה להשתחרר מהתחושות המכאיבות.
היא ניסתה להסביר לעצמה מה היה שם, למה היא כועסת עליו.
הרי הוא לא נטש אותה במציאות, רק בחלום.
היא ניסתה לפרק את החלום לגורמים.
כל כאב מאיפה הגיע. כל עלבון מאיפה הגיע.
כל תמונה – לאן היא שייכת.
יכול להיות שיש לה חרדת נטישה?
יכול להיות שהיא לא באמת מאמינה באנשים? בגברים? בו?
שרק היה נדמה לה שלא איבדה אמון מעולם? בעולם?
יכול להיות שהיא פוחדת להיפתח? להיפגע?
מה יכול עכשיו לתת לה שקט נפשי? מה ירגיע את הפחדים?
בפעם הראשונה לאחר שנים רבות בשכירות, היא התגעגעה לבית משלה.
.
קוראים לי ענבר ואני פיתחתי את תפיסת השייכות בעיצוב
Comments