אמא שלה לא תגיד שקשה לה..


היא התקשרה אלי אחרי שהיו בהרצאה שעשיתי על תפיסת השייכות בעיצוב. הרצאה בה אני מסבירה ומדגימה איך להפוך את הבית שלנו לייחודי ובוטיקי – מותאם אלינו אישית. . סיפרה על אמא שלה החיפאית שנשארה לבד על ההר היפה כששתי הבנות כבר מזמן עברו לאיזור השרון, הבן הקים משפחה בבריסל וכל החברים שלה כבר עוברים לאט לאט למרכז להיות ליד הילדים. . אמא שלה, שנולדה בזכרון יעקב והתחתנה עם אהוב לבה החיפאי, עברה לגור איתו בחיפה כאשר היו זוג צעיר. הוא היה בן יחיד ולא רצה להשאיר את הוריו המתבגרים לבד. . ההורים שלו, שקיבלו אותה כמו הבת שמעולם לא היתה להם, עזרו להם המון כאשר למדו באוניברסיטה, כאשר הילדים היו קטנים וגם כאשר הילדים בגרו. . הילדים והנכדים גדלו עטופים בדאגה ובאהבה של ההורים ושל סבא וסבתא. הם למדו מתוך המודל המשפחתי מהי אהבת הורים ואפילו הורים של הורים, ומהן דאגה, טיפול ומסירות. . כאשר סבא וסבתא שלהם הזדקנו, ההורים טיפלו ועזרו להם וגם – הנכדים, בילו שם המון. כאשר סבתא נפטרה הם החליטו שבתורנות ישנו אצל סבא בימי שישי. כל נכד בתורו ושבת רביעית – נתנו לסבא חופש. שיהיה קצת לבד, בשקט שלו, וזה היה נעים לו – הגיוון הזה. . גם להם היה נעים – תשומת הלב מסבא, שנהג לשים מגבת מטבח ישנה על הכתף ולבשל להם וגם הידיעה שהם גומלים לו טובה אחרי כל השנים שהיה שם בשבילם כמו הורה נוסף. . כשהילדים שלה היו קטנים, אמא שלה החליטה להפסיק לעבוד וחילקה את השבוע בין שלושתם ובין הבית שלה עצמה על הכרמל. אמה היתה לילדיה הורה נוסף – כמו שהיו סבא וסבתא עבורה. . כאשר הילדים גדלו, הביקורים הצטמצמו לכמה שעות בשבוע ככה סתם מתוך געגוע. לא כדי לעזור – למרות שהיא ידעה שזה בכל זאת עוזר לכולם. . ואז אביה חלה ונפטר. וגם אמה התחילה להראות סימנים של זקנה ופחות ופחות באה. והיום – היא מרגישה שאמא שלה ננטשה על ההר.. . אמא שלה שטיפלה בהורי בעלה בחיפה ומדי פעם גם בהוריה בזכרון יעקב, שטיפלה בהם – ילדיה שלה וטיפלה בילדים של ילדיה – נשארה לבד על ההר. . והתחושה היתה קשה. . אמא שלה לא תגיד שקשה לה. היא לא כזו – לא מהזן המתלונן, כמו שתמיד אמרה. היא מהאנשים החזקים של פעם. . "מה הקשר חזקים, אמא? בואי תגורי לידינו. ליד הנכדים שבארץ". אבל אמא שלה רגילה כל כך לפינה שלה. לבית שלה. הבית שמעולם לא היה בו מעצב, רק החיים עיצבו אותו עוד ועוד לפי הצרכים, עד שהפך לחלק מהם. חלק חי באישיות ובתפקוד. . ואז, במקרה כי זה נפל על יום בילוי משותף, היא הביאה את אמא שלה להרצאה שלי. כדי שיהיה ערב מעניין – בלי קשר לכלום ובלי כוונות לשכנע. ולאט לאט היא הבינה. הבינה שאמא שלה מבינה.. . שאפשר ליצור עבורה את ה"פינה שלה" גם בבית חדש. שאפשר להטמיע את כל מה שנוח לה, את התובנות, את חכמת החיים והניסיון, את התחושות והרגשות, את הגעגוע לנכדים ולבית – אל תוך תכנון ועיצוב של בית חדש - בתפיסת השייכות. . בתהליך שאמא שלה עשתה איתי בדירה החדשה - מה שנכנס הביתה היה רק, רצונותיה וצרכיה שלה. מתוך כבוד והקשבה כי היא תמשיך להיות, גם בבית החדש, אדם עצמאי ואחראי. . היום, בדירת 4 חדרים בבניין חדש עם מעלית ברעננה, יש לה בית. בית מונגש ומותאם לה אישית – בית מרשים, בטיחותי ונוח. בית שגם הילדים והנכדים רגועים בקשר למידת הבטיחות שלה בו ועדיין ההחלטות היו שלה, בית, שבעזרת הדמיות תלת מימד – ידעה איך הוא יראה. . בית שאליו הנכדים באים בתורנות לישון בימי שישי, ובכל כמה שבועות יש לה שבת אחת לבד – כי היא אוהבת את השקט. והיא אוהבת את הבית החדש שלה, שמגלם בתוכו את אוצרות החכמה והניסיון וגם את האוצרות שאספה במהלך החיים, במעטפת חדשה וצעירה. כן - צעירה!! כי בדיוק ככה היא רצתה! להשאיר את הזיקנה מאחור וליצור לעצמה בית צעיר ויפה שישמח אותה ואת נכדיה. . שוקלים לעבור דירה אבל מתקשים להיפרד מהבית? ההורים שלכם רוצים לעבור לגור לידכם, אבל פוחדים מתכנון ועיצוב גנרי שלא יהיה לטעמם ולא יותאם להם אישית, בזמן שאתם חוששים מבעיות של גיל ונגישות? דברו איתי! אני מתמחה בתכנון איכותי וקשוב משולב עם עיצוב מרשים וייחודי בהתאמה אישית, בריא לאדם ולסביבה וצופה פני עתיד. . קוראים לי ענבר ואני פיתחתי את תפיסת השייכות בעיצוב

אהבתם? מוזמנים לשתף

פוסטים אחרונים:
פוסטים קודמים:
חפשו אותנו:
  • Facebook Basic Square