בלוג העיצוב של ענבר.

"אתה מבין בכלל מה עשית?" שאלתי אותו למחרת. "ברור", ענה לי. "ביטלתי מה שהיא הזמינה. זה לא נראה לי מתאים וביטלתי". "אתה לא ביטלת הזמנה מחנות. אתה ביטלת אותה והיא תעזוב אותך! היא תיקח את הילדים ותעבור להורים שלה. אולי אפילו השבוע". הטחתי בו. זו היתה אחת הפעמים הנדירות שהתפוצצתי על לקוח. . "איך את יודעת? היא אמרה לך?" שאל "לא. אחרי כל הקשיים שעברתם, שברור לי שויכוחים על ניראות הבית הם רק הטריגר שלהם, נתת לה מנדט להזמין כלים סניטריים לבד – כדי שלא תריבו שוב בחנות. כלים סניטריים, ל

זיהיתי אותה מרחוק. אני לא באמת יודעת איך, כי בפרופיל הווצאפ שלה היתה תמונה של חתול. ראיתי מרחוק, אישה הולכת לכיוון הקפה בו קבענו. אישה שנראית כבת ארבעים, רזה, מעט כפופה, מביטה כלפי מטה, הולכת בצורה שנראתה לי קצת מוזרה עם הידיים בקדמת הגוף ולא לצידיו. כאילו היא מפלסת את דרכה בהמון, אבל היתה לבד על השביל. ההליכה שלה נתנה לי הרגשה שהיא רוצה לצמצם את עצמה, לצמצם את המקום שהיא תופסת בעולם. . היא זיהתה אותי והתיישבה (לפי התמונה בווצאפ), מוציאה את התכניות של הבית שקיבלה בירושה, כפי

את בוטחת בי? היא חייכה. הוא נשמע כמו אלאדין בסרט של דיסני. ומיד אמרה כן. עולם חדש.. זה היה כל כך שונה מבני הזוג הקודמים שלה. הוא נשמע מחוייב מהרגע הראשון. את בני זוגה הקודמים איפיין אפקט העמימות. מה זה אפקט עמימות? שאלתי אותה. היא הסבירה שהכל היה עמום. לעולם לא ברור ומובטח. הם אמרו שהם אוהבים, במיוחד כאשר הרגישו שהם מתקרבים אל הקצה. ותמיד היו להם הסברים אמינים. היא בטחה בהם. אבל מעולם לא ידעה בודאות מתי יפגשו, מתי ידברו, מתי יעשו לה לייק לפוסט. על סטטוס "גרוש" ברשתות החברתיות

"בנות לא מפליצות" ככה היא אמרה לי באחת השיחות שלנו. "מה זאת אומרת?" שאלתי אותה, "אני בטוחה שיש בנות שלא שמעו על החוק הזה.." "כן כן.. בנות לא מפליצות", היא התעקשה. "אסור להן. זה בכלל לא אמור להיות בפיזיולוגיה שלהן. ובטח לא בפסיכולוגיה. ככה גידלו אותנו – להיות בובות, חסרות דעה וחסרות גזים". . "ומה מביא אותך לחשוב על זה עכשיו?" שאלתי אותה. היא חשבה רגע. "כל הזמן יש לי בראש שאני צריכה בית שיזמן זוגיות. ואולי אני בכלל לא רוצה זוגיות? אולי אני לא רוצה את ההצגה הזאת, את התדמית הריקה