בלוג העיצוב של ענבר.

בוקר אחד היא קמה והחליטה שהיא עוברת לאפריקה. שזהו. עכשיו. הגיע הזמן. . הילדים כבר גדלו ובקרוב בטח יהיו להם ילדים משלהם. בן זוגה ואבי ילדיה (מסכן מי שיעז להגיד בעלה) בקרוב יוצא לפנסיה. איש חכם, תפקיד בכיר בתעשיה בטחונית. תפקיד שלקח אותו המון לנסיעות בעולם, לחלקן יכולה היתה להצטרף, לעיתים אפילו עם הילדים. לרובן לא – והיא מצאה את עצמה די הרבה שבועות בשנה לבד בבית. בהתחלה ללא ילדים, בהמשך עם הילדים ובשנים האחרונות שוב ללא הילדים – שעברו כבר לבתים משלהם. בשנים האחרונות מלווה אותה

אני חיה בסרט אני חיה בסרט אני חיה בסרט! דקלמה לעצמה בקול הולך וגובר תוך כדי נסיעה. אני חיה בסרט!! צרחה את נפשה בנהיגה די מהירה. אתה שומע אלוהים?! אם גם אתה חושב שאני חיה בסרט עם המשכנתא הזאת שאני לוקחת – תן לי סימן! תן לי את טרנטינו כאן בים המלוח!! . יווו מה זה? . היא עצרה כמעט בחריקת בלמים באמצע צומת אלמוג. טרנטינו! טוב לא טרנטינו, אולי טראנטה.. אבל ברור שמה שהיא רואה זו חתיכת סצנה נדירה. סצנה הזויה! (הזוי היא מילה שהיא כמעט לא השתמשה בה, אבל לא היתה שום מילה אחרת עכשיו.

כל גבר חדש שהכירה מיד יצרה בו אחיזה. כמו קוף קטן. לפעמים בלילה, כשהיתה רואה את תמונות פנים ליבה במצב של התמוססות העירות אל תוך שינה, היתה יכולה להרגיש את האחיזה של הקוף הקטן ההוא בגן החיות, בחולצתה.. בכתפה.. בשערה.. נאחז כאילו חייו תלויים בה. תלויים בכוחן של ציפורניו הקטנטנות. עד שהצלם סיים את הצילום במצלמה שהיתה אז חדשנית, הקוף הקטן כבר היה בטוח שהיא אמא שלו והחזיק בה בחוזקה שלא יפול.. שלא תנטוש אותו כמו אמו הביולוגית שנותרה בטח בכלוב כלשהו. ומיד אחריה היה נאחז בילד אחר שהיה

כבר בדייט הראשון שלהם היא שמה לב שיש לו מצבי רוח שמתחלפים מאוד מהר, וחשדה שהוא נעלב בקלות. בהמשך – ככל שצבר ביטחון איתה זה פחות הורגש, והנורה האדומה שנדלקה – כמעט כבתה. היא ייחסה את מה שהבחינה בו לרגישות הגבוהה מאוד שלו – שדווקא אהבה. . כאשר החליטו לעבור לחיות יחד, היא וילדיה ביחד איתו ועם ילדיו - שמגיעים לפי הסדרי השהייה, הם חיפשו בית גדול. היא מעולם לא התחברה לבית פרטי אם אדמה – היתה לה הרגשה שכל הזמן יש לה חול ברגליים וגם זיכרון טראומטי שהיה לה מהילדות של מישהו שמציץ בחלון