בלוג העיצוב של ענבר.

"מיקי המאוס יושב על החלון וכותב לך זיכרון..." כך כתב לה מיקי בספר הזיכרונות ב סוף כיתה ו, לפני שהעבירו אותם לחטיבת הביניים הענקית. הוא ידע שהוא מאוס עליה. היא מעולם לא ידעה למה. הוא תמיד ניסה להתקרב אליה ומשהו בה סירב.. אולי כי כבר בכיתה א, המורה העבירה אותה לשבת לידו, מלפנים – קרוב ללוח, והיה נדמה לה שכולם מרחמים עליה שהיא יושבת ממש ליד המורה. המורה הרגישה את הקושי שלה להתרכז ולהקשיב ואת האהבה הגדולה שלה לחלומות בהקיץ. למעשה הקושי הזה שלה להתרכז היה גלוי וברור – כי מי עוד יו

היא היתה בת שבע כשהוריה החליטו שעוברים דירה לבית ההוא עם שיח הבת שבע האדיר בכד החרס הגדול בכניסה. השם שלו הקסים אותה ונצרב בתודעה שלה ביחד עם הריח המשכר. הריח של הבית החדש. היא זוכרת שהרבה זמן אחר כך עוד חשבה מה היה קורה אם היתה בת שמונה או תשע בזמן המעבר – האם גם אז הצמח הזה שהוא לא הכי יפה שראתה אי פעם, היה משאיר בה כזה רושם. כששאלה את הוריה אם קנו את הבית במתנה ליום הולדתה השבע – הם צחקו, לא הבינו מאיפה הרעיון.. . שיח הבת שבע פרח כמעט כל השנה. אמא שלה אמרה שזה נדיר – הסביר

אוהלים, מזרונים מתנפחים, צידניות, גזיות, ספריי מילוי לפנצ'רים, גזיבו מתקפל, תרמילים בכל הגדלים.. "מי משתמש בציוד הקמפינג הזה?" שאלתי אותה. "מה זאת אומרת? אני" ענתה לי. . היא לא פוחדת מהמדבר. דווקא במדבר הריק מאנשים ומצמחיה, היא מרגישה בטוחה. כמו בבריאת העולם. מרגישה את אלוהים. את אלוהים שבתוכה. במדבר היא מרגישה את הלב שלה פועם. . היא מלכה. מלכת המדבר. . מלכת המדבר זה לא אומר לשלוט במדבר, לדרוס ולכבוש. אלא ללכת יחפה. להיות בשקט, באמון מלא, בשלווה. באושר. . "ואת יודעת ממה אני ה

בקיץ, בדרך חזרה מבית הספר הם תמיד היו עוצרים במכולת הקטנה בפינה וקונים ארטיק קרח. מחג השבועות היה חם מספיק לאכול ארטיקים. בעיר שלה לא אמרו קרטיב. עיר אויר הרים, בלי זיעה, שלא היתה בה תרבות מפותחת של קרח או אמצעי קירור. היה ארטיק והיה ארטיק קרח. הכי טעים והכי פחות מלכלך היה ארטיק אננס לבן. אבל בעצם – היא בכלל לא אהבה ארטיקים. היה לה מאוד קשה עם הקור הזה בפה. . בכלל, היא לא אהבה קור. עד היום.. בחורף כשהיתה הולכת לבית הספר בבוקר – נאלצה להוציא את העגילים שקפאו לה באזניים והכאיב

אני: מה הרעיון של המדרגות בתוך החדר? הם: זו מיטת גלריה אני: מדליק. מה גובה התקרה? הם: 320. נחלק 170 ועוד 150 אני: ברוטו.. זו גלריה בנויה – יש לה עובי.. . ומי יחליף מצעים? אתם עומדים בגובה הזה? אז על הברכיים? וכשתהיי בהריון מי יחליף מצעים – אמרתם שהוא לא תמיד בבית.. וכשילד לא ירגיש טוב – מי יוריד אותו למטה? הילדים עוד קטנים.. ומעקה? לא יהיה קצת כמו כלוב? עד איזה גיל זה יהיה הגובה של הילדים? . אולי שווה לשקול מיטת במה ולא מיטת גלריה? . הם: ....... איזה מזל שהתייעצנו איך.. אני:

אני מצטערת – אבל המטבח שלכם מתוכנן ממש לא טוב! זה מה שהגשתם להיתר?? זו התכנית הסופית? נראה שתצטרכו לדאוג לשינויים בתכניות העבודה. התכנון של האי ממש לא נוח – לא ניתן לבשל ככה כשהכיריים צמודים לכיור. זה גם לא נוח בכלל וגם עלול להיות מסוכן. והכיור מדי בקצה. על האי הזה אין מקום לעבוד. אין מקום להניח סיר שיורד מהאש - או בכיור או בצורה שמסכנת את מי שיושב. המשפחה שלכם גדולה – אין סיכוי שהאחסון שתוכנן לכם כך מספיק וגם משטח העבודה לא מספיק כי האי מנוטרל בגלל תכנון לא נכון. זה מטבח שיה

"הצילו!!" כך נפתח הפוסט שלה. "הצילו!! עשינו אי גדול מדי ועכשיו המקרר לא נכנס. מבקשים את חוכמת ההמונים – מה עושים?" . אוי כמה פעמים ראיתי כאלה פוסטים.. תכלס מה עושים? עכשיו כבר אין מה לעשות. בטח לא בזול.. . אז תכניסו פעם ראשונה את המקרר בשכיבה מעל האי. בעזרת המובילים. אבל איזה טכנאי יוציא אותו ככה כשהוא יתקלקל? ועל פתיחת דלת המקרר במלואה תוותרו. מה לעשות. זה מתנגש באי. או במי שעובר. בטח אם תשימו את הכיסאות מסביב. אל תשאלו אותי איך להוציא את המגירה הרחבה של מוצרי החלב. כנראה ת

צילום: עידן מעוז "את חושבת שיהיה מקום לתקליטים שלי?" הוא שאל בפגישת היעוץ שערכתי איתם, רגע לפני שהתכניות מוגשות לקבלת ההיתר לתוספת בניה. -למה לא? -כי בתכנון שעשינו לבית אין להם מקום.. -אבל אתם משנים את הבית כדי שיהיה לכם נוח, לא? -נכון ועדיין הבנתי שלא יהיה להם מקום.. -למה לא הכנתם להם מקום? -כי הן חושבות שזה יהיה עמוס מדי מול הכניסה -אתה אוסף תקליטים? -כן.. מהתיכון עוד. אני אוהב מאוד את הסאונד.. את ההתעסקות.. זה הרגל כזה שמרגיע אותי.. -אז אולי לא מול הכניסה? -למשל? -בואו נרא

-את לא מאמינה איזה נזקים הדיירים עשו לי בדירה!! -אני דווקא מאמינה. ראיתי דירות להשכרה שנחרבו לגמרי כמו החדר במלון הזה ביוון.. -אז מה עושים? זה ממש נורא – אחרי כל דייר לשפץ ולריב על כספי הבטחונות.. ארונות נשברים, ריצוף נהרס, המטבח נראה כמו אורווה, סתימות באמבטיה שכבר גלשו אל השכנים למטה.. -מה שצריך לעשות הוא מאוד פשוט: להשקיע! -להשקיע בדירה להשקעה? למה? אנחנו לא גרים שם -ומי כן גר שם? -דיירים. שוכרים. -איזה סוג של שוכרים היו לכם בשנים האחרונות? -משתנים – שותפים, סטודנטים, צעיר

אבל מה כבר נספיק בשעה שעתיים? ומה זה אומר תכנון בהתאמה אישית? איך אפשר להתאים אישית בזמן כל כך קצר? תתפלא! בפגישה של שעתיים אפשר לעשות מהפך רציני. מניסיון! . בשבוע שעבר ישבתי עם שלושה זוגות שונים על תכניות הבתים שלהם. ראיתי את התכנית, בחנתי אותה היטב והתחלתי לשאול שאלות. מי יגור, מה הגילאים, מה אורח החיים, מה העיסוקים ועוד ועוד הרבה שאלות.. - הרבה פעמים אני מוצאת טעויות של ממש בתכנון. - לרוב אני מוצאת חוסר התאמה בין התכנון לבין האנשים שיחיו בבית. - תמיד אני מוצאת מה אפשר לשפר